בד"מ 21/19

תקציר

פסק הדין מזכה את עו"ד חנקבלה מכל האישומים הקשורים לתלונה שהגישה לקוחתה לשעבר, גב' דינה וייס אסלטי. בתביעה נטען כי עו"ד חנקבלה ניכתה שלא כדין את שכר טרחתה מכספי הלקוח ללא הסכמה מראש, ולא דיווחה או העבירה כספים כלשהם ללקוח. עם זאת, ועדת המשמעת פסקה לטובת עו"ד חנקבלה, וקבעה כי התנהגותה אינה מהווה עבירת משמעת. הפאנל קיבל את טענתה כי קיים הסכם בעל פה עם בעלה של הלקוחה, מר טיבי וייס, המאפשר לה לגבות את שכר טרחתה תחילה מהתשלומים המתקבלים בתיק ההוצאה לפועל. למרות שלא היה הסכם שכר טרחה כתוב או הסכם קיזוז, הפאנל מצא ראיות מספיקות לכך שהלקוח היה מודע לשיטת התשלום והסכים לה. בנוסף, ציין הפאנל כי תלונתו של הלקוח התבססה בעיקר על הערכת יתר של הסכום ששלשל לכאורה עו"ד חנקבלה לכיסו, שהופחת פעמיים במהלך ההליך. הפער המשמעותי בין הסכומים הנתבעים לבין הסכומים שנגבו בפועל העלה ספקות לגבי תקפות התלונה. כמו כן, הפאנל הביע מורת רוח מכך שעו"ד חנקבלה לא הצליח לחתום על הסכם שכר טרחה בכתב, אך בסופו של דבר החליט שלא לפסוק הוצאות, לאור התנהלות שני הצדדים. שני חברי הפאנל הסכימו כי יש להימנע מהסכמי שכר טרחה בעל פה, תוך הדגשת חשיבותם של חוזים ברורים וכתובים בשמירה על יחסים מקצועיים. כל צד יישא בהוצאותיו, והמזכירות תודיע לו על פסק הדין.