עמ"א 2183/96

תקציר

בית המשפט החליט כי בנסיבות העניין יש מקום ליתן צו ביזיון בית משפט במקרה זה. זאת, משום שהמשיב הפר שוב ושוב צווים שיפוטיים הנוגעים להריסת מבנה שנבנה שלא כדין ושימש לעסקי הפירות והירקות שלו, גם לאחר הגשת כתב אישום ומיצוי אפיקי אכיפה אחרים. הימנעותה של הוועדה המקומית מביצוע צו ההריסה אינה מהווה תירוץ תקף לאי עמידתו של המשיב, שכן הוועדה המחוזית, היועץ המשפטי לממשלה או מי מטעמם יכולים לבקש מבית המשפט להטיל עליו את ביצוע הצו. טענות המשיב בדבר הבטחות והפרות שלטוניות אינן מבוססות ואינן פוטרות אותו מחובתו לציית לחוק. יתר על כן, האינטרס הציבורי בקיום צווים שיפוטיים, במיוחד אלה הנוגעים לבנייה בלתי חוקית, גובר על כל טענה לשיהוי מצד הרשויות. מאחר שאין דרך חלופית הנראית מתאימה במקרה זה, בית המשפט מורה למשיבה לשלם קנס משמעותי בסך 2,500 ₪ בגין כל יום בו המבנה לא יימחק או שלא יופסק השימוש בו, תוך אפשרות להמיר את המאסר בקנס. ההחלטה מתקבלת למען הצדק וכדי למנוע מהמשיב להמשיך ולהפעיל את עסקיו שלא כדין.