ע"א 353/69

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה בו חויב המערער לשלם למשיב סכום כסף בעקבות פסק דין, אך לא הצליח לפרוע את החוב. המשיב פתח הן בהליכי הוצאה לפועל והן בהליכי פשיטת רגל. המערערת טענה כי יש לדחות את הליכי פשיטת הרגל שכן הם משלמים את החוב באמצעות הליכי ההוצאה לפועל. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי אין פסול בגישתו הכפולה של המשיב. בית המשפט אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה פשיטת הרגל של המערערת תוכרז אם לא יפרעו את החוב עד למועד שנקבע, אך נתן ארכה בעידודו של בא כוח המערער. בית המשפט קבע כי השימוש של נושה באמצעים משפטיים לגביית חוב הוא מוצדק, וקביעת שיעורי תשלום חדשים בביצוע פסק דין אינה עיכוב ביצוע. החוק קובע כי ניתן לדחות הליכי פשיטת רגל רק אם ביצוע פסק הדין התעכב, מה שלא קורה בעת ביצוע פסק הדין. לפיכך, פתיחה בו זמנית של הליכי הוצאה לפועל ופשיטת רגל מותרת, והעובדה שהמערער מחזיר את החוב באמצעות הוצאה לפועל אינה מהווה סיבה מספקת לדחות את בקשת פשיטת הרגל. השופט ברנזון קבע כי האמצעים השונים לפי חוק ההוצאה לפועל הם עצמאיים ואינם מרתיעים משימוש בהליכי פשיטת רגל. השופט כהן, שחלק על כך בתיק קודם, שמר על עמדתו אך בסופו של דבר הסכים עם החלטת הרוב והעניק את הארכה.