רמ"ש 45733-06-19

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור בתיק אימוץ, שבו מבקשים בני זוג אזרחי ישראל המתגוררים בחו"ל לאמץ ילד שנולד באמצעות פונדקאות. המבקשת העיקרית, נדא נסראללה, מתנגדת לבקשת האימוץ משום שבני הזוג אינם תושבי ישראל, כנדרש בחוק אימוץ ילדים. המשיבים טוענים כי מאחר שהם והילד הם אזרחי ישראל, והאימוץ אינו יכול להתבצע במדינה בה הם מתגוררים, יש לאפשר את האימוץ לטובת הילד. שופט בית המשפט המחוזי, נפתלי שילה, מצדד במשיבים ומדגיש כי יש לפרש את חוק האימוץ לטובת העל של הילד. עם זאת, הוא קובע כי על המשיבים להוכיח תחילה כי אין באפשרותם לאמץ את הילד בארץ מגוריהם, בטרם ניתן יהיה להמשיך בהליך האימוץ בישראל. השופט שילה מציין את ההבחנה בין מקרי אימוץ "קלאסיים", בהם קיימים מאמצים פוטנציאליים מרובים, לבין מקרה זה, בו האימוץ נועד להכשיר קשר הורי קיים. הוא מדגיש כי החוק צריך להיות גמיש דיו כדי להגן על זכויות מיעוטים ומקרים חריגים, ולכן ניתן לוותר על דרישת התושבות אם בית המשפט בארץ מגוריהם של המשיבים אינו יכול לאשר את האימוץ. השופטת מציינת גם את חוסר תום הלב של המשיבים בהתעקשותם על האימוץ למרות הסכמתם הקודמת. לבסוף, מורה שילה לפרסם את פסק הדין בעילום שם.