ע"פ 5341/94

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על הרשעה בבית המשפט המחוזי בתקיפה מינית והתעללות בקטין. המערער הורשע בעבירות לפי סעיפים 348(א) ו-(ב) ו-368ג לחוק העונשין, הנוגעות למעשים מגונים שבוצעו בגופו של קטין. במהלך הליך הערעור הודה המשיב כי הראיות אינן תומכות בהרשעה לפי סעיף 348, שכן המעשים לא נעשו ללא הסכמת הקטין. תחת זאת הציע המשיב להרשיע את המערער לפי סעיף 349 שעניינו מעשה מגונה, עבירה שהמערער לא הואשם בה. בית המשפט העליון קבע כי יהיה קשה לשכנע את הנאשם כי ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן מפני אישום חדש זה, וכי סעיף 349 אינו ברור לחלוטין בהקשר זה. עוד ציינו, כי מאז תוקן החוק כך שיבחין באופן ברור בין מעשים מגונים באדם לבין מעשים מגונים לעיני אדם, כלומר קושי פרשני זה לא יתעורר במקרים עתידיים. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי בעוד שמעשיו של המערער עלולים היו לגרום נזק לקטין, הם אינם מהווים התעללות, שכן עבירה זו כוללת בדרך כלל אלמנטים של אלימות או אכזריות שנעדרו במקרה זה. לפיכך, הערעור היה מתקבל ופסק דינו של בית המשפט המחוזי היה מתבטל, ומביא לזיכויו של המערער, אילו דעת הרוב הייתה בעד. עם זאת, השופט י' באך, יחד עם הנשיאים ברק והשופטת ד' דורנר, הסכימו כי יש לאשר את ההרשעה ואת גזר הדין.