בע"א 13574-08-21

תקציר

בית המשפט בחן את הבקשה בקפידה, ולאחר ששקל את כל הפרטים, הגיע למסקנות הבאות. ראשית, בנימה פרוצדורלית, היה על המבקש להגיש בקשה מפורטת יותר, הנתמכת בתצהיר, המפרטת את הציוד שנלקח על ידי המשיב. עם זאת, מאחר שהמשיבה אינה חולקת על פרטי הציוד הנדון, וניתנה למבקש הזדמנות לתקן את בקשתו, אין בסוגיה זו כדי להכשיל את ההחלטה הנוכחית. במעבר להיבט המשפטי המהותי, מכיר בית המשפט בחשיבות אכיפת דיני התכנון והבניה, המצויים בסמכותו של המשיב כגוף מינהלי. סמכות זו כוללת את הסמכות להרוס מבנים ולחדול משימוש בלתי חוקי, כמפורט בפרק 10 לחוק התכנון והבנייה. אך סמכות זו כובלת בעקרון החוקיות, כלומר על המשיב לפעול במסגרת הסמכויות שהוענקו לו בחוק. לאחר בחינת מקורות הסמכות שהוצגו על ידי הצדדים, לא מצא בית המשפט כל הוראה המאפשרת למשיב להחזיק במיטלטלין של המבקש. סעיף 237 לחוק התכנון והבניה, אליו מפנה המבקש, אינו מקנה למשיב את הסמכות להחזיק בציוד הנדון. זאת ועוד, בית המשפט מפרש את הצו השיפוטי שהוציא השופט נוריאלי ככזה שאינו מרמז על סמכות כלשהי למשיב להחזיק במיטלטלין. הצו, המחייב הריסת מבנים, הוא עתידי ואינו מצדיק החזקת הציוד מעבר לנדרש. עקרון החוקיות, יחד עם דרישת המידתיות בפעולה מינהלית, שוקלים כנגד עמדת המשיב. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל סמכות למשיבה להחרים את הציוד לפי סעיפים העוסקים באכיפה מנהלית, צו בית המשפט האחרון או כל הוראה אחרת בחוק התכנון והבניה. ההחלטה להחזיר את הציוד אינה מתירה בשום אופן למבקש לעשות שימוש אסור בקרקע, שנותרה כפופה לצו בית המשפט הקודם. עם זאת, על המשיב מוטלת החובה לאחסן את הציוד בבטחה עד להחזרתו למבקש. החלטה זו אינה מטילה עלויות כלשהן על אף אחד מהצדדים, ויש להחזיר את הציוד בהקדם האפשרי.