ע"פ 13902-07-13

תקציר

המערער הורשע בהטרדת בת זוגו לשעבר באמצעות תקשורת וערער על גזר הדין. השאלה המרכזית הייתה האם אופי התקשורת שלו ותוכנה מהווים הטרדה. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעתו של הערכאה הנמוכה יותר, לפיה היקף השיחות וההודעות הרב – 31 ב-24 ימים – יחד עם אופיין המטריד והמאיים, אכן מהווה הטרדה כהגדרתה בסעיף 30 לחוק התקשורת. בית המשפט דחה את טענות המערער כי לא הייתה כוונתו להטריד וכי השיחות היו למטרה לגיטימית, ומצא את עדותה של המתלוננת אמינה יותר. עוד נטען, כי חלק מהשיחות נעשו על ידי בנו של המערער, אך בית המשפט מצא טענה זו בלתי אמינה, מה גם שהבן לא נקרא להעיד. בית המשפט גם דחה את הטענה כי צו ההטרדה כנגד המערער פקע, והדגיש כי הוא נותר בתוקף גם בתקופת העבירה. יתר על כן, בית המשפט סבר כי העבירה חמורה, המצדיקה הרשעה ללא שימוש בסייג של זוטות, נוכח התעלמותו של המערער מרווחתה של המתלוננת ומהוראות בית המשפט. עם זאת, השופטים בחרו לדחות את ההרשעה ואת גזר הדין, ובחרו להפנות את המערער לשירות המבחן להערכה בטרם יקבעו את דרך הפעולה הסופית. הערעור על פסק הדין נדחה אפוא, אך השופטים נותרו פתוחים לאפשרות של תוצאה של אי-הרשעה.