ת"א 4052/01

תקציר

עיריית חולון הגישה ארבע תביעות לסילוק ופינוי נתבעים ממקרקעי העירייה. הנתבעים התגוררו במקרקעין שנים רבות וטענו כי הוענקו להם זכויות בה עם עלייתם ארצה. העירייה טענה כי הנתבעים הם מסיגי גבול ויש לפנותם ללא פיצוי. לחילופין, טענה העירייה כי כל פיצוי המגיע צריך לכסות רק את השקעות הנתבעים בקרקע. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי ניתנה להם רשות להתגורר במקרקעין וכי ניתן לשלול היתר זה, אך על הנתבעים לקבל פיצוי בגין הביטול. עוד קבע בית המשפט כי לנתבעים הייתה ציפייה לגיטימית כי לא יפונו ללא פיצוי, וכי הימנעותה של העירייה מלהתנגד למגוריהם במשך שנים רבות תמכה בציפייה זו. לפיכך קבע בית המשפט כי הנתבעים זכאים לפיצוי בגין שלילת זכויותיהם. בית המשפט מינה מומחה להערכת הפיצוי המגיע לו, והסתמך על חוות דעתו של המומחה, שהתבססה על שווי הדיירות המוגנת, כדי לקבוע את גובה הפיצוי, עם ניכויים מסוימים. על פי חוות דעת המומחה, הנתבעים ארמי, מני וזפר יקבלו 289,350 דולר, 149,250 דולר ו-169,200 דולר בהתאמה, כולם צמודים וכוללים ריבית החל מיום 28.6.07. העירייה נדרשה לפנות את הנתבעים מהקרקע, אך רק לאחר תשלום הפיצויים. כל צד היה אחראי להוצאותיו, והנתבעים חויבו לשלם שישית משכר טרחת המומחה שמונה על ידי בית המשפט.