ת"א 1017/02

תקציר

התובעת, חברה קבלנית, זכתה במכרז לביצוע עבודות בנייה בערד, שהוביל להסכם עם משרד הבינוי והשיכון. היקף העבודה הורחב באמצעות מספר תיקונים. כמו כן התבקשה התובעת לבצע "עבודות תיקון" נוספות, שלא נכללו בהסכם המקורי או בתיקוניו. הצעת חוק בגין עבודות התיקון שהוגשה על ידי התובעת בשנת 1995 לא אושרה, מה שהוביל למשא ומתן שהסתיים בתיקון רביעי בשנת 1999, המכמת את התמורה עבור עבודות התיקון. עם זאת, הסכמת התובעת לתיקון זה, וכתב ויתור שנחתם לאחר מכן בשנת 2000, לא נעשו בכפייה, למרות העיכובים בתשלום על ידי הנתבעת. כתב הוויתור, שהיה ברור וחד משמעי, היווה הסכם תקף, המיישב את כל התביעות הקשורות לחוזה. זאת ועוד, טענת התובעת בדבר חישוב הפרשי ההצמדה בגין חשבון חלקי אחר ששולם בשנת 1996 מעוררת ספק, שכן היא לא הועלתה קודם לכן. כתב הוויתור, שנחתם על ידי התובעת, הסדיר את כל המחלוקות, לרבות שיטת החישוב. לפיכך, התביעה לתשלומים נוספים וריבית עבור עבודות התיקון, כמו גם סוגיית הפרשי ההצמדה, נדחית. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 25,000 ₪.