ע"א 44680-02-22

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על כביש, והמערערים (העירייה ואדם פרטי, ספורי) טוענים כי למשיבים (ברהום) אין זכות לדרוש לסלול את הכביש ולהסדיר את הגישה לרכושם מכביש זה. המשיבים טוענים כי הדרך הבלתי סלולה מהווה מטרד, ובית משפט קמא קיבל טענה זו והורה למערערים לסלול את הדרך ולהסיר מכשולים. השאלה המרכזית היא האם היתה לבית משפט קמא סמכות ליתן סעד כזה בתובענה אזרחית, או שמא היה מקום להגיש את התביעה כעתירה מינהלית. פסק הדין מפרט את הרקע למחלוקת ואת חוות דעת המומחה שהתקבל על ידי בית משפט קמא, אשר מצא כי טענת המשיבים למטרד בדבר גישה לרכושם אינה מוצדקת, וממילא הייתה כניסה נוספת לרכושם מכיוון אחר. מאחר שהמשיבים לא הוכיחו כי קיימת אפשרות חוקית לפנות מהכביש הנדון לעבר רכושם, וסלילת הכביש כולו היא החלטה מנהלית החורגת מתחומה של תביעה אזרחית, קבע בית המשפט לערעורים כי לבית המשפט קמא אין סמכות להורות על סלילת הכביש. לפיכך, קיבל בית המשפט לערעורים את הערעור, ביטל את פסק דינו של בית משפט קמא וקבע כי יש להגיש את תביעת המשיבים כעתירה מנהלית. כן חויבו המשיבים לפצות את המערערים בגין הוצאותיהם המשפטיות.