ת"א 22755-06-14

תקציר

התובעת, חברת נדל"ן, תבעה את הנתבעת, עיתונאית, בגין לשון הרע בגין פוסטים בפייסבוק שהזהירו אנשים שלא לנהל עסקים עם התובע. הפוסטים רמזו על הקשר של התובעת עם אדם בעל עבר פלילי שהיה מעורב בשערורייה גדולה של סחר בנשים. התובעת טענה כי האיש ניתק את קשריה עם החברה ואינו מעורב בה עוד, וביקשה להגן על לקוחותיה ועסקיה מפני הפרסום השלילי. הנתבעת טענה כי פרסומיה הם שירות לציבור, שנועד לחשוף את פעילותה המפוקפקת של התובעת ולהגן על הציבור מפני פגיעה אפשרית. בית המשפט בחן את הפרסומים ומצא כי הם מהווים לכאורה לשון הרע. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי טענות הנתבעת נכונות וכי קיים עניין ציבורי בפרסומן, ובכך מקנה לה הגנה תחת אמת בפרסום והגנות תום לב. בית המשפט ציין את חומרת פשעיו של האיש ואת העובדה שהשפעתו על התובעת נמשכה למרות טענותיו כי ניתק עמם קשרים. עוד צוין כי התובעת ניסתה להסתיר את הקשר שלה עם האיש, דבר המעיד על חוסר יושרה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הנתבעת פעלה בתום לב, מתוך אמונה כנה כי פרסומיה נחוצים להגנה על הציבור. גובה הפיצויים הנתבעים, יחד עם העובדה שהתובע לא תבע כלי תקשורת אחרים שפרסמו סיפורים דומים, הביאו את בית המשפט למסקנה כי מטרתה העיקרית של התביעה היא להשתיק את הנתבע. עם זאת, מאחר שהחוק הישראלי אינו קובע כיום דחייה על הסף של תביעות SLAPP, היה צורך לבחון את התביעה לגופה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת לשון הרע והורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 100,000 ₪, תוך שהוא קובע כי פרסומי הנתבע מוגנים תחת אמת בפרסום ובהגנות תום הלב.