ע"א 36998-03-13

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור בהתבסס על סעיף 9(א) לחוק המתווכים, הקובע כי מתווך יכול להיות זכאי לדמי תיווך רק אם קיים צו בכתב העומד בתקנות החוק. אמנם תיתכן גמישות מסוימת בפירוש דרישות החוק, אך היעדר צו בכתב או כל מסמך אחר המעיד על הזמנה לשירותי תיווך פירושו שהמתווך אינו זכאי לעמלות כלשהן. זה המצב גם אם לשני הצדדים הייתה הבנה או היסטוריה קודמת יחד. בית המשפט מכיר בכך שהמערערת מנוסה בעסקאות מקרקעין והיה עליה לדעת טוב יותר מאשר שלא לפעול לפי ההליך הנדרש. כמו כן, בית המשפט לא יתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר לחייב את המערערת בהוצאות צדדים שלישיים המעורבים בתיק. לשופט בערכאה נמוכה יותר יש שיקול דעת לקבל החלטה זו, ורק במקרים חריגים של טעות משפטית יתערב ערכאה גבוהה יותר. אמנם טענות המערערת ביחס להוצאות אלה נראות, אך הן אינן מהוות עילה משפטית מספקת לשינוי ההחלטה. הערעור נדחה אפוא מכל הבחינות, והמערערת אחראית לכיסוי הוצאותיהם של כל המשיבים המעורבים בתיק. החלטה זו היא סופית, והתקבלה בהיעדר הצדדים המעורבים.