ת"א 248/04

תקציר

התובעים, שני תינוקות שנולדו עם מומים יחד עם הוריהם, הגישו תביעת פיצויים נגד הנתבעים – בית החולים והרופאים – בגין רשלנותם הנטענת במהלך הריונה של האם, שגרמה למומים מולדים בתינוקות. ההורים טענו כי הנאשמים לא הצליחו לאבחן את הארתרוגריפוזיס של התינוקות, תסמונת הגורמת לנוקשות במפרקי הגוף, ולכן ההיריון לא הופסק. הנאשמים הואשמו בכך שלא ערכו בדיקות מכוונות שהיו יכולות לאתר את הפגמים. עוד טענו התובעים כי הנתבעים לא יידעו אותם על אפשרות של בדיקות נוספות שניתן היה לבצע מחוץ למערכת הבריאות הציבורית. בית המשפט בחן האם הנתבעים התרשלו בכך שלא אבחנו את המומים והאם היו גורמי סיכון המצדיקים בדיקת אולטרסאונד ממוקדת לגילוים. השופט בחן ביסודיות כל אחד מגורמי הסיכון לכאורה – לרבות הרחם הדו-קרני של האם, הריון תאומים, ערכי חלבון עובריים גבוהים, מצג עכוז, היסטוריה משפחתית של מומים והמומים המולדים הקודמים בילד הראשון – והגיע למסקנה שאף אחד מהם לא היווה עילה מספקת לבדיקה מכוונת. עוד קבע השופט כי ההורים לא יידעו את הרופאים על המומים של ילדם הראשון, ולכן הרופאים לא יכלו לדעת להמשיך ולחקור. באשר לחובת הגילוי, קבעה השופטת כי רופאים אינם נדרשים ליידע את המטופלים על כל בדיקות האבחון האפשריות, במיוחד כאשר אין אינדיקציות או גורמי סיכון למחלות ספציפיות. מאחר שלא נמצאה כל אינדיקציה לפגם במקרה הנוכחי, לא הייתה חובה על הרופאים ליידע את ההורים על בדיקה מכוונת. כמו כן, השופטת ציינה כי לא ניתן להוכיח את הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק, וזו דרישה לביסוס אחריות. לסיכום, השופט פסק לטובת הנאשמים, וקבע כי הם פעלו בחריצות ולא ניתן להאשים אותם באי אבחון המחלה הנדירה. לפיכך נדחתה התביעה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה.