ע"א 523/87

תקציר

במרכזה של תאונת דרכים שגרמה למערער חבלות קשות. המחלוקת העיקרית היא לגבי הפיצוי המגיע לו, ובפרט לגבי אובדן כושר ההשתכרות שלו. המערער הגיש את דו"חות מס הכנסה להוכחת הפסדיו הממוניים, אך בית המשפט המחוזי סירב לעשות שימוש בדו"ח לשנת התאונה שכן הוגש לאחר התאונה ולא נימק עלייה פתאומית ותלולה בהכנסות. בית המשפט העליון הסכים עם בית המשפט המחוזי בנקודה זו, תוך שהוא מצטט פסיקה קודמת לפיה להצהרות שנמסרו לרשויות המס בזמן שתביעת פיצויים תלויה ועומדת אין ערך ראייתי. עם זאת, בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור, וקבע כי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערער יחזיר לעצמו באופן חלקי את כושר ההשתכרות שלו בתוך שנה אינה סבירה. תחת זאת, קבע בית המשפט העליון כי יש לחשב את אובדן כושר ההשתכרות לפי 1,200 ש"ח לחודש הן עבור השתכרות בעבר והן בעתיד, וכתוצאה מכך סכום הפיצוי גבוה יותר. כמו כן נפסקו למערערת הוצאות בסך 3,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מהמשיב. השופט מלץ, יחד עם הנשיא שמגר והשופט גולדברג, הסכימו עם פסק דין זה.