ע"א 453/81

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על שכר טרחת מומחה שמונה על ידי בית המשפט בתביעה אזרחית. המשיבים, שהתדיינו בבית המשפט המחוזי באשר לשכר המגיע להם בגין עבודות החפירה, ביקשו במשותף למנות מומחה שידון בשאלות מסוימות. המומחה, שלא היה צד להתדיינות המשפטית, ערער על החלטת בית המשפט בנוגע לשכר טרחתו, שלדעתו היה מופרז ביחס לעבודה הנדרשת. בית המשפט העליון קבע כי בעוד שבדרך כלל רק צדדים להתדיינות יכולים לערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר, לעיקרון זה יש חריגים, והמקרה הנוכחי מהווה כזה בשל תפקידו החריג של המומחה. בית המשפט קבע, כי הסכמת המשיבים למינוי ולהסכמה לתשלום שכר הטרחה, כמו גם תפקידו האינטגרלי של המומחה במשפט, בדומה לנושא משרה בבית המשפט, מצדיקים את זכותו לערער. יתר על כן, בית המשפט מצא כי מעשיהם של המשיבים עצמם תרמו להיקף עבודתו של המומחה, וכעת הם אינם יכולים להלין על שכר הטרחה הנובע מכך. עם זאת, בית המשפט הסכים כי המתודולוגיה של המומחה מיותרת ומוגזמת בחלקה. לפיכך התקבל הערעור באופן חלקי, ושכר טרחת המומחה הוגדל ל-14,519 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.1.81, בצירוף הוצאות ערעור ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח. השופט י' באך הדגיש את חריגותה של ההחלטה והציע למחוקק להבהיר את הסעדים העומדים בפני עדים ומשתתפים אחרים במשפט במקרים כאלה.