עפ"ת 18210-03-16

תקציר

החלטת הרוב של בית המשפט היא לדחות את ערעור המדינה ולהותיר על כנו את עונשו של בית משפט קמא, וזאת בשל שיקומו המוצלח של הנאשם, למרות חומרת פשעיו. השופטת פרידמן-פלדמן סבורה כי על הנאשם לרצות בפועל שבעה חודשי מאסר בפועל, לצד הפעלת מאסר על תנאי, ועונש מאסר על תנאי נוסף של שבעה חודשים. עם זאת, דעת הרוב חולקת על כך, וקובעת כי בית משפט קמא לא שגה טעות משמעותית בכך שסטה מאזור העונש על קולה, ובחר במקום זאת להאריך את המאסר על תנאי, בהתחשב בהליך השיקום המוצלח של הנאשם שנמשך שנתיים. החלטה זו, לטענתם, מוצדקת לפי סעיף 40ד לחוק העונשין, גם אם עונש מאסר עם עבודות שירות אינו אפשרי בשל מאסר על תנאי קודם. דעת הרוב סבורה כי החלטתו של בית משפט קמא סבירה וראויה בנסיבות חריגות אלה, שכן מאסרו של הנאשם עלול לפגוע בטיפול בו ולהפוך את השינויים החיוביים שביצע.