ע"א 9703/10

תקציר

הערעור נסוב סביב תביעת פיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בה נגרמו למערער נזקי גוף קשים בתאונה בה הייתה מעורבת משאית בשנת 2006. תחילה קבע בית משפט קמא כי האחריות מתחלקת שווה בשווה בין מבטחי המשאית והנגרר, ואילו הערעור התמקד בהערכת הנזק בלבד. מומחים רפואיים העריכו את נכותו של המערער, וכתוצאה מכך נקבעה לו דרגת נכות משוקללת של 78%. למרות שהמערער, נהג משאית בעסק משפחתי, לא יכול היה עוד לעבוד כנהג, נקבע כי הוא יכול לבצע עבודה בישיבה. בית המשפט קבע כי המערער לא בדק עד תום את פוטנציאל ההשתכרות שלו. בית המשפט קמא פסק פיצויים שונים, לרבות בגין ניידות, טיפולים רפואיים והתאמות דיור, בסך כולל של 3,682,189 ₪. עם זאת, ניכויים נעשו מסכום זה על בסיס הטבות וקצבאות שכבר התקבלו, וכתוצאה מכך ניכוי משמעותי. המערערת ערערה על מספר הערכות נזק, אך בית המשפט לא מצא עילה לשינוי השומה, וציין כי גם אם היו טעויות קלות, הן קיזזו זו את זו, תוך שמירה על סבירות הפיצוי. טענה ייחודית שהתעוררה בדבר הפחתת קצבת הנכות של המערערת בשל הכנסה מריבית על פיצויים פיקדונות, אשר בית המשפט דחה, תוך שימת דגש על עקרון הסופיות והימנעות מהתאמות ספקולטיביות עתידיות. בסופו של דבר, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו ללא הוצאות.