עת"מ 48066-12-10

תקציר

העותרת ביקשה כי המשיב יתייחס לפסק דין במעמד צד אחד כבטל, אולם בית המשפט לעניינים מנהליים מצא כי אין לו סמכות להורות על כך ולכן דחה את העתירה. העותרת ביקשה גם סעד בעניין פסק דין נגדה בתביעה אזרחית בבית משפט השלום בתל אביב, שגם הוא נדחה מאחר שבית המשפט מצא כי העותרת אינה עומדת בדרישות להכרה כ"דיירת ממשיכת". מונח זה, כהגדרתו בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, מחייב דייר להתגורר עם זכאי – במקרה זה, אמו של העותר – לתקופה מסוימת, ברציפות או במצטבר. העותרת לא עמדה במשך הנדרש של שלוש או ארבע שנים כפי שנקבע בחוק, בהתאם למועדים שנקבעו על ידי העותרת עצמה, שלא היו עקביים בין מסמכים שונים. יתר על כן, הראיות הראו כי מגוריה של העותרת עם אמה לא היו רצופים או קבועים, ואמה ניסתה לפנותה. השופטת הכירה במצבה הכלכלי הקשה של העותרת, אך הגיעה למסקנה כי הכרעה לטובתה תגרום עוול למשפחות אחרות הממתינות לדיור ציבורי. החלטת המשיבים נמצאה סבירה ונטולת פגמים, והביאה את השופט לדחות את העתירה לגופה, מבלי להתייחס לטענות המקדמיות שהעלו המשיבים. לפיכך נדחתה העתירה ולא נפסקו הוצאות.