תא"מ 21837-07-20

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבע לא הצליח להוכיח את טענותיו כי התובע, עורך דינו לשעבר, השמיץ אותו. הנתבע טען כי התובע התפטר מייצוגו ללא ידיעתו או הסכמתו, מה שהוביל להחמצת הדיון בבית המשפט, לפסק דין נגדו ולבסוף לעיקול חשבון הבנק שלו. בית המשפט מצא כי התובע הודיע לנתבע על התפטרותו ועל הצורך לשכור עורך דין אחר, וכי הנתבע היה מודע למועד השימוע. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע כי התובעת הסתירה מבית המשפט זיוף, וקבע כי נמסר לתובע כי הנתבע חתם על הסכם שכירות, וכי לא היה זיוף. מאחר שהנתבע לא הוכיח את אמיתות טענותיו, הוא לא היה מוגן על ידי ההגנות הקבועות בחוק, ולפיכך היה חייב בלשון הרע. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת לא הייתה זכאית למלוא שכר הטרחה שסוכם, בהתחשב בנסיבות שהובילו להפסקת הייצוג. לפיכך, בית המשפט הורה לנתבע לשלם לתובע פיצויי לשון הרע בסך 2,000 ₪, ולתובע להשיב לנתבע 5,000 ₪ הוצאות משפט. בקשות שני הצדדים להוצאות נדחו.