ע"פ 7147/12

תקציר

הכרעת הדין דוחה את הערעור על הרשעתו של המערער ועל גזר דינו בעבירות מין. התיק מתמקד במהימנות עדותה של המתלוננת, אשר בית משפט קמא מצא אותה אמינה, נתמכת בדבריה שנאמרו זמן קצר לאחר האירוע ואומתו במהלך עדותה בבית המשפט. למרות טענות המערער המערערות על עקביות גרסתה של המתלוננת, אישר בית המשפט את קביעותיה המקוריות והדגיש כי סתירות קלות במקרים כאלה אינן פוגעות באמינות. גרסתה של המתלוננת נתמכה בראיות חיצוניות, לרבות עדויות הוריה וההתנהגות הזהירה שהפגין המערער במהלך האינטראקציות ביניהם. טענת ההגנה של המערער, אשר הכחישה בתחילה מעשים מיניים כלשהם ולאחר מכן רמזה כי הם נעשו בהסכמה, נדחתה בשל היעדר ראיות התומכות בטענה זו, מה גם שהמערער הכחיש בעקביות מעשים מיניים כלשהם. בית המשפט דחה גם את טענת המערער כי לא היה מודע לגילה של המתלוננת, וקבע כי התעלם בזדון מהעובדה שהיא קטינה. מחדלי חקירה לכאורה, כגון אי שמירת ראיות אלקטרוניות ואי חקירת עדים מסוימים, לא הספיקו להשפיע על התוצאה בשל הראיות החזקות התומכות בהרשעה. הרכב השופטים הסכים עם ממצאי בית משפט קמא וגזר הדין, תוך הדגשת חומרת מעשיו של המערער והצורך בענישה מחמירה. ההחלטה שלא להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא נתמכה על ידי השופטים י' דנציגר וז' זילברטל, אשר ציינו סוגיות משפטיות בלתי פתורות שאינן דורשות הכרעה במקרה זה.