על"ח 15485-06-19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותו של סעיף בהסכם 80, הסכם עבודה קיבוצי בין המשיבה, מדינת ישראל והסתדרות העובדים. ההסכם נועד לפצות עובדים שתפקידם בוטל עקב שינויים פוליטיים ומנהליים ספציפיים. עניינו של הסעיף המדובר בחישוב מענק הניתן לעובדים הפורשים על פי ההסכם. המשיב טען כי יש לחשב את המענק על בסיס הנמוך מבין שתי אפשרויות: החודשים הנותרים עד גיל הפרישה או שנות העבודה בתחומים הרלוונטיים. מנגד, המערערת, שפרשה לפי הסכם 80, טענה כי המענק מחושב אך ורק על בסיס שנות העבודה, ללא קשר לחודשים שנותרו עד הפרישה. בית המשפט פסק לטובת המערערת מכמה טעמים. ראשית, פרשנותו של המשיב נעדרה בסיס לשוני בנוסח הסעיף, שאינו מזכיר חלופות או פיצוי על בסיס חודשי. שנית, לא היה קשר ישיר בין הרציונל המוצע של המשיב לבין הפרקטיקה בפועל. בית הדין מצא כי פרשנותה של המשיבה אינה עולה בקנה אחד עם תכלית הסעיף, שהיא מתן תקופת חיפוש עבודה לעובדים. בנוסף, המשיב לא הביא ראיות מספיקות להוכחת הנוהג הנטען בחישוב המענק כפי שהציע. העד שהוצג על ידי המשיב הסתמך על עדות שמיעה ולא יכול היה לאשר את התשלומים ששולמו בפועל לעובדים. המשיב גם לא הביא כל עדות מטעם ההסתדרות, הצד השני להסכם, שתתמוך בפרשנותם. זאת ועוד, בית המשפט הביע חשש מנסיבות פרישתו של המערער ומהתנהלות באי כוח המשיב. נראה כי המערער פרש כחודש לפני שהגיע לגיל פרישת חובה על מנת למקסם את המענק שיקבל, נוהג שלכאורה ידוע ומעודד על ידי המשיב. בית הדין הדגיש כי הסכם 80 נועד לעובדים שתפקידם בוטל באמת ובתמים בשל השינויים הפוליטיים שצוינו, והטיל ספק בהצדקה לביטול משרות בהן החזיקו עובדים במשך עשרות שנים חודש בלבד לפני פרישתם. לאור ממצאים אלה, קיבל בית המשפט את פרשנותו של המערער לסעיף וקבע כי הערעור התקבל. המשיב חויב לשלם למערערת סך של 607,143 ש"ח, כולל הפרשי הצמדה וריבית, שחושבו החל מיום 3.6.2018. בנוסף, בהתחשב בנסיבות, חויב המשיב לשאת בהוצאות המשפט של המערערת, לרבות שכ"ט עורך דין בסך 18,000 ₪ בתוספת מע"מ. לבסוף, בשל אופיו החריג של המקרה, נשלח העתק מפסק הדין למבקר המדינה לעיון נוסף.