עח"ק 43404-01-17

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף של פסק דין בעניין בן שלום נ' מנהל הרשות הממשלתית למים וביוב **בית הדין לענייני מים, חיפה, 15 בפברואר 2018** **עובדות המקרה:** העורר, שלום בן שלום, חקלאי, ערער על החלטת מנהל הרשות הממשלתית למים וביוב (להלן: "המשיב") לסגור מתקן הפקת מים (באר) ולבטל את רישיון ההפקה שניתן לו. מתקן ההפקה, שסימנו 230631 ורישיון מס' 5138, ממוקם במקרקעין שהעורר שוכר לצורך עיבודם. רישיון ההפקה היה רשום על שם אדם אחר (מנוח) ופג תוקפו ב-31.3.2016. המשיב החליט לסגור את הבאר עקב אי-הסדרת רישום הבעלות, אי-המצאת מסמכים מלאים ואי-חידוש רישיון ההפקה. העורר טען כי אין לו חלופה להשגת מים, וסגירת הבאר תגרום לו נזק כספי משמעותי. כמו כן, טען כי אין לו חובות בגין רישיון הפקה זה, וכי המשיב מנסה לאלץ אותו לשאת בחובות הקשורים לרישיון הפקה אחר (5975), שאינו קשור אליו. **טענות הצדדים:** * **העורר:** * אין לו דרך חלופית לקבלת מים. * סגירת הבאר תגרום לו נזק כלכלי. * פעל לפי תנאי הרישיון, ולכן המשיב אינו רשאי לבטל, להתלות או לשנותו. * החוב הנטען ברישיון 5975 הועבר לטיפול מרכז לגביית קנסות. * המשיב מסרב להסדיר את הבעלות ברישיון 5138 כדי לאלץ את העורר לשאת בחובות רישיון 5975. * העורר אינו חב חובות בגין רישיון 5138. * **המשיב:** * ההחלטה לסגור את הבאר היא החלטה מקצועית ועניינית. * רישום הבעלות לא הוסדר, המסמכים לא הוצגו ורישיון ההפקה פקע. * העורר לא ביקש להעביר את רישיון ההפקה על שמו. * טענות יורשי המנוח אינן רלוונטיות להליך זה. * אין לאפשר הפקה מבאר ללא רישיון הפקה תקף. * העורר חב חובות בגין הפקת מים ברישיונות אחרים. * העורר לא עמד בהתחייבויותיו בעבר. **הכרעת בית הדין:** בית הדין לענייני מים, בראשות השופט רון שפירא, החליט לדחות את הערר. ההחלטה התבססה על מספר עקרונות ושיקולים משפטיים: 1. **עקרון ההתערבות המוגבלת בשיקול דעת הרשות:** בית הדין קבע כי אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המקצועית (המשיב) בשיקול דעתו שלו. התערבות תתבצע רק במקרים חריגים של חוסר סבירות קיצוני או פגם מהותי. במקרה זה, בית הדין סבר שהחלטת המשיב עמדה במבחן הסבירות, נתמכה בנתונים מלאים, ונוהלה בהליך תקין. 2. **היעדר עמידה בתנאי הדין:** בית הדין קיבל את טענת המשיב כי רישיון ההפקה פקע, רישום הבעלות לא הוסדר, ומסמכים נדרשים לא הוצגו. נסיבות אלו, לדעת בית הדין, מצדיקות את החלטת המשיב לסגור את מתקן ההפקה. 3. **אי-רלוונטיות של טענות צדדים שלישיים:** בית הדין קבע כי אין לדון בטענותיהם של יורשי המנוח (הבעלים הרשום של הרישיון המקורי) בנוגע להעברת הרישיון על שמם, שכן הם אינם צד להליך זה. בית הדין הדגיש כי על המשיב לפעול בהתאם לחוק גם בנוגע ליורשים, אם אין מניעה לכך. 4. **חובות העורר ברישיונות אחרים:** בית הדין ייחס משקל רב לעובדה שלעורר חובות משמעותיים בגין הפקת מים ברישיונות אחרים, לרבות חוב של כ-918,000 ₪ בגין רישיון 5975. גם אם העורר אינו רשום כבעל הרישיון, הוא נטל אחריות על חובות אלו במסגרת הסכמות קודמות. בהתאם לכך, סבר בית הדין כי סירובו של המשיב להעביר את רישיון 5138 על שם העורר אינו בלתי סביר. 5. **חובת הרשות לשמור על משאבי מים:** בית הדין הדגיש את סמכותו וחובתו של המשיב להבטיח שמירה על משאבי המים, כולל גביית היטלים כדין על הפקתם, והקפדה על קיום רישיונות הפקה. **חידושים או נקודות משפטיות מעניינות:** * **החלת מבחן הסבירות על החלטות מינהליות בתחום המים:** פסק הדין מדגים את העיקרון המשפטי הרחב של התערבות מוגבלת של בתי המשפט (ובמקרה זה, בית הדין לענייני מים) בהחלטות של רשויות מינהליות. הדגש הוא על בחינת החלטת הרשות במסגרת "מתחם הסבירות", ולא על "החלפת" שיקול דעתה. * **מעמד החובות ברישיונות הפקה שונים:** פסק הדין מבהיר כי חובות מצטברים ברישיונות הפקה אחרים של מבקש רישיון חדש יכולים להוות עילה מוצדקת לסירוב של הרשות להעניק רישיון חדש, גם אם אין חובות ספציפיים בנוגע לרישיון המבוקש. הדבר מצביע על גישה הוליסטית של הרשות לגבי אחריות של מפיקי מים. * **אי-יכולת לדון בטענות של צדדים שלישיים:** פסק הדין מדגיש את חשיבות הגדרת הצדדים להליך משפטי. בית הדין לא הסכים לדון בטענות יורשי המנוח, שכן הם אינם צד להליך, למרות שהדבר יכול היה להיות רלוונטי לפתרון המחלוקת. הדבר מרמז על כך שהדרך הנכונה לטיפול בטענות יורשי המנוח הייתה הליך משפטי נפרד או פנייה ישירה לרשות. * **הסדרת בעלות ורישיונות כחובה:** פסק הדין מחזק את החשיבות של הסדרת רישום הבעלות על מקורות מים וחידוש רישיונות הפקה במועד. אי-עמידה בחובות אלו עלולה להוביל לסנקציות, כולל סגירת מתקני הפקה. * **הפקדת ערבות כסעד זמני:** בית הדין השתמש בסמכותו להעניק סעד זמני (פתיחת מתקן ההפקה) רק לאחר שהעורר הפקיד ערבות בנקאית גבוהה (500,000 ₪), דבר המעיד על רצינות החששות של בית הדין לגבי חובות פוטנציאליים ועל רצונו להבטיח את יכולת התשלום של העורר. **סיכום:** פסק הדין בעניין בן שלום קובע כי החלטת מנהל הרשות הממשלתית למים וביוב לסגור מתקן הפקת מים הייתה סבירה ועומדת בדרישות החוק, נוכח אי-הסדרת רישום הבעלות, אי-חידוש רישיון ההפקה, והחובות הקיימים של העורר ברישיונות הפקה אחרים. בית הדין לא התערב בהחלטת הרשות, ביטל את הצו הזמני שניתן, וחייב את העורר בהוצאות. פסק הדין מדגיש את חשיבות הציות לדין, את אחריותם של מפיקי מים, ואת סמכויותיה של הרשות הממשלתית למים וביוב לשמור על משאבי המים ולהבטיח גביית תשלומים כדין.