ת"ק 65402-06-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, ומתבסס אך ורק על המידע שסופק: **פסק דין: ת"ק 65402-06-25 רז המאושר נ' מימיס (זוהר מימיס)** **מבוא והרקע המשפטי:** פסק הדין עוסק בתביעה קטנה על סך 38,000 ₪, שהוגשה על ידי אוריאל רז המאושר (להלן: "התובע") נגד זוהר מימיס (להלן: "הנתבעת"). התביעה נשענת על שתי עילות מרכזיות: 1. **הפרת חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, סעיף 30א (חוק הספאם):** טענה כי הנתבעת שלחה לתובע דברי פרסומת באמצעות דואר אלקטרוני (69 הודעות) מבלי שקיבל את הסכמתו לכך, וללא ציון המילה "פרסומת" ופרטי המפרסם. 2. **הפרת חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981:** טענה כי הנתבעת לא ציינה את פרטי המפרסם בהודעות הפרסומת, בניגוד להוראות החוק. **ניתוח טענות התובע:** התובע טען כי החל מיום 12.1.2022 קיבל מהנתבעת הודעות פרסומת ללא הסכמתו, הכוללות ייעוץ בקלפי טארוט, נומרולוגיה ותקשור. הוא פנה לנתבעת מספר פעמים (7 פניות) ללא מענה הולם, ובשלב מסוים אף רכש שירות כדי לקבל את פרטי המפרסמת. התובע עתר לפיצוי בסך 30,000 ₪ בגין הפרת חוק הספאם (עד 1,000 ₪ לכל הודעה) ו-8,000 ₪ בגין הפרת חוק הגנת הצרכן. **ניתוח טענות הנתבעת:** הנתבעת טענה כי התביעה חסרת יסוד ומונעת ממניעים כלכליים, כאשר התובע הינו "תובע סדרתי". לטענתה, התובע פנה אליה באופן מאיים לפני יצירת קשר מסחרי, ביצע רכישה "למראית עין" לצורך התנהלות משפטית, וכי חלק מהפניות אליו מקורן בכתובת דוא"ל בדויה. הנתבעת טענה שהדיוור נשלח רק לנמענים שהסכימו לכך, וכי כל ההודעות כללו אפשרות הסרה. **דיון והכרעה – עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **הגדרת "דבר פרסומת" (סעיף 16 לפסק הדין):** בית המשפט אישר כי ההודעות שנשלחו מהוות "דבר פרסומת" כהגדרתו בסעיף 30א(א)(1) לחוק התקשורת, שכן מטרתן ברורה לעידוד רכישת שירותים. 2. **נטל ההוכחה בנוגע להסכמה (סעיף 19 ו-20 לפסק הדין):** * **העיקרון:** הכלל הוא שהתובע נושא בנטל ההוכחה. עם זאת, כאשר נמען מכחיש מתן הסכמה לשליחת דברי פרסומת, **עובר נטל ההוכחה אל המפרסם להוכיח שניתנה הסכמה מפורשת** (סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת). * **החידוש/היישום:** בית המשפט קבע כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה. טענתה הכללית כי ההודעות נשלחו רק בהסכמה, ללא הצגת אסמכתא (כגון טופס הצטרפות או אינדקציה אחרת) להוכחת הסכמה מפורשת של התובע (בפרט ביחס להודעה הראשונה מיום 12.1.2022), הובילה לדחיית טענתה זו. 3. **הפרת דרישת ציון "פרסומת" (סעיף 21 לפסק הדין):** * **העיקרון:** סעיף 30א(ה)(1) לחוק התקשורת מחייב ציון המילה "פרסומת" בהודעות. * **החידוש/היישום:** בית המשפט קבע כי ההודעות אכן לא עמדו בדרישה זו. עם זאת, בית המשפט **התייחס להתנהלות התובע** באופן שהשפיע על היקף הפיצוי. 4. **התנהלות חסרת תום לב של התובע והשפעתה על הפיצוי (סעיפים 21-27 לפסק הדין):** * **העיקרון:** סעיף 24 לפסק הדין מפנה לרע"א 4704/20 יונתן בן עמי נ' FACEBOOK IRELAND, הקובע כי **התנהגות שלא בתום לב מצד נמען עשויה להשליך על היקף הפיצוי המגיע לו**. * **החידוש/היישום:** בית המשפט זיהה מספר התנהגויות של התובע אשר הובילו להפחתה משמעותית בפיצוי: * **אי-הסרה מרשימת התפוצה:** למרות אפשרות הסרה ברורה בכל הודעה, התובע בחר שלא להסיר את עצמו, אלא פנה שבע פעמים בדרישה לתיקון הפרות. * **הסברים בלתי מספקים:** הסברו של התובע לפיו לא הסיר עצמו מחשש שההודעות נשלחות לספאם, נדחה, במיוחד לאור פנייתו הראשונה כ-2.5 שנים לאחר קבלת ההודעה הראשונה. * **פנייה מכתובת דוא"ל שונה:** התובע שלח את פניותיו לנתבעת מכתובת דוא"ל אחרת מזו שקיבלה את הפרסומות, מה שהקשה על הנתבעת לאתר את הנמען ולטפל בבקשתו. * **אינטרס בהמשך קבלת ההודעות:** התנהלות זו, יחד עם פנייתו הראשונה לאחר צבירת כ-55 הודעות, והעובדה שברוב ההודעות פנו אליו בשם "אוריאל רז טארוט", העלו תהיות לגבי טענתו שלא נרשם כלל, והצביעו על **חלק משמעותי ואינטרס בהמשך קבלת ההודעות**. * **מטרות התובע:** בית המשפט העלה חשד כי מטרתו של התובע היא איסוף מכוון של הודעות לצורך הפקה כלכלית, בפרט לאור תשובתו השלילית לשאלה האם קבלת ההודעות מפריעה לו. * **השוואה לתביעות קודמות:** בית המשפט התבסס על פסיקה קודמת שלו עצמו (ת"ק (ת"א) 82635-12-24) בה דן בתביעות דומות של אותו תובע, וקבע פיצוי זהה (25 ₪ להודעה). 5. **הפרת אי-ציון פרטי המפרסם (סעיף 28 לפסק הדין):** * **העיקרון:** חוק הגנת הצרכן דורש ציון פרטי המפרסם. * **החידוש/היישום:** בית המשפט **דחה את טענת התובע** בעניין זה. לאחר עיון בהודעות, נקבע כי הנתבעת ציינה את שמה, מקום פעילותה, כתובת הדוא"ל, ולרוב אף מספר טלפון. בנסיבות אלה, בהן ניתן היה ליצור קשר ישיר עם הנתבעת, לא נמצאה הפרה של החוק. 6. **שיעור הפיצוי הסופי והוצאות (סעיף 29 לפסק הדין):** * **התוצאה:** התביעה התקבלה בחלקה הקטן, והנתבעת חויבה לשלם לתובע 1,725 ₪ (25 ₪ כפול 69 הודעות). * **הוצאות משפט:** בית המשפט **לא פסק הוצאות משפט לטובת התובע** בשל הפער העצום בין סכום התביעה לסכום הפיצוי, והגשת כתב תביעה שחרג מהגבלת העמודים. כמו כן, בית המשפט שקל לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת, אך לבסוף נמנע מכך. **סיכום ומשמעות פסק הדין:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של **נטל ההוכחה המוטל על המפרסם** להוכיח הסכמה מפורשת לשליחת דברי פרסומת. עם זאת, הוא מהווה גם **אזהרה לתובעים** כי התנהלות חסרת תום לב, אי-נקיטת פעולות פשוטות למניעת הפגיעה (כמו הסרה מרשימת תפוצה), וכן תמיהות לגבי מטרות התביעה, **עלולות להוביל להפחתה משמעותית בשיעור הפיצוי**, ואף לדחיית חלקים מהתביעה. בית המשפט פועל לאזן בין הגנה על זכויות הנמענים לבין מניעת "מסחטת" תביעות ועידוד התנהלות הוגנת של כל הצדדים. העובדה שהפיצוי לכל הודעה נקבע על סך 25 ₪ בלבד, נובעת מניתוח מעמיק של התנהלות התובע, ולא רק מהפרת החוק גרידא.