ע"נ 30195-04-20

תקציר

חייל ישראלי, המערער, ששירת בצה"ל במשך עשרים ואחת שנים בתפקידי נהיגה שונים, ערער על החלטה שדחתה את בקשתו להכרה בנכות הקשורה לשירות. המערער טען כי נסיעתו הממושכת בכלי רכב מבצעיים בעלי מושבים לא נוחים, כמו גם פריקת ציוד כבד, גרמו לו לכאבים בעמוד השדרה ולפגיעות ברגליו ובקרסוליו. הוא הזכיר גם שתי תאונות דרכים שאירעו במהלך שירותו שלדעתו תרמו לכאבי הגב שלו. הערעור התמקד בשאלה האם תנאי שירותו של המערער גרמו לכאבי הגב מהם הוא סובל כיום. הן המערער והן המשיב הציגו חוות דעת מומחים. המומחה מטעם המערערת, ד"ר ארבל, ייחס את מצבו בעמוד השדרה של המערער לשירותו כנהג והרמת משאות כבדים, תוך שהוא מצטט ספרות רפואית התומכת בהשפעת עבודה מאומצת ומיקרו-טראומות על התפתחות שינויים ניווניים בעמוד השדרה. עם זאת, ד"ר ארבל גם הודה כי כאבי גב הם תופעה שכיחה וגיל וגנטיקה הם גורמים משמעותיים. המומחה מטעם המשיב, ד"ר שז"ר, חלק עליו וטען כי כאבי הגב של המערער נגרמו בעיקר בשל גילו וגנטיקה, שכן השינויים הניווניים בעמוד השדרה תאמו את גילו. ד"ר שז"ר הדגיש כי עבודתו של המערער במשרדו משנת 2008 והיעדר תלונות ספציפיות בגין פגיעה במשך תקופות ארוכות החלישו את טענת הנכות הקשורה לשירות. בית המשפט בחן בקפידה את חוות הדעת והראיות הרפואיות. בית המשפט הגיע למסקנה כי חוות הדעת של המומחה מטעם המשיב משכנעת יותר, ולא מצאה קשר סיבתי בין שירותו של המערער לבין כאבי הגב שלו. פסק הדין התייחס גם לתקדימים משפטיים באשר לנטל הראייתי לקביעת נכות הקשורה לשירות, בפרט במקרים של שירות ארוך טווח ללא פגיעה ספציפית. מאחר שהמערער לא הצליח להוכיח די הצורך קשר סיבתי בין שירותו לבין הנכות, נדחה הערעור. בנוסף, חויב המערער לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.