ת"א 1448/09

תקציר

המחלוקת נסובה סביב השאלה מי אחראי לתשלום עלויות החפירות הארכיאולוגיות, התובעים או המינהל. התובעים טוענים כי אין סעיף בהסכם המחייב אותם לשלם עבור החפירות וכי החלטת ממשלה מחייבת את המינהל לשאת בעלויות אלה. בתוך כך, טוענת המינהלת כי מסמכי המכרז מחייבים במשתמע את התובעים לכסות את ההוצאות. השופטת מצדדת בעניין זה במינהל, ומדגישה כי התובעים היו מודעים או היו צריכים להיות מודעים לכך שהקרקע הוכרזה כאתר עתיקות טרם הגשת המכרז. יתר על כן, השופטת מדגישה כי החלטה 1840, אותה מפעילים התובעים, אינה רטרואקטיבית ואינה משנה את ההתחייבויות החוזיות הקיימות. ההחלטה, שנועדה להסדיר את גביית עלויות החפירה בעקבות פסיקה קודמת, היא פרוספקטיבית ואינה חלה על עסקאות שהסתיימו לפני חקיקתה. החלתו רטרואקטיבית תפגע בעקרונות השוויון והתחרות ההוגנת החלים על מכרזים ציבוריים. גם חוזה הפיתוח אינו פטור מכך, בהיותו רק המשך של הליך המכרז. טענת התובעים כי לא היו מתקשרים בחוזה הפיתוח אילו ידעו על עלויות החפירה נדחית, שכן בחרו שלא לבקש הבהרות בנושא. בסופו של דבר, השופט קובע כי התובעים אחראים לכל העלויות הקשורות לביצוע הפרויקט, לרבות חפירות ארכיאולוגיות, וכי החלטה 1840 אינה משנה זאת. התביעה נגד המינהל נדחית, והתובעים נדרשים לכסות הוצאות הנהלה ושכר טרחת עורכי דין בסך 30,000 ₪.