ת"א 22941-01-14

תקציר

השופטת קבעה כי התובעים, שהיו מהגרים שאינם דוברי עברית המתגוררים בצרפת, התרשלו בכך שלא בדקו את תיק הבנייה של דירתם שנרכשה לאחרונה והסתמכו על עורך דינם, שייצג גם את המוכרים, שיבצע את כל הבדיקות הנדרשות. נמצא כי עורך הדין הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובעים בכך שלא עיין בתיק, במיוחד לאור העובדה שכתב בשטר המכר כי קיים מכתב מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה בנוגע לבנייה בלתי חוקית במבנה. כן נמצא כי העירייה, הנתבעים 1 ו-2, התרשלה בכך שלא רשמה הערת אזהרה על היעדר היתר בנייה לדירה, ולא דאגה לכך שיירשמו תוצאות הליכים פליליים קודמים נגד קבלן הבניין. השופט חילק את האחריות ל-75% לעורך הדין, לנאשם 3 ול-25% לעירייה. בהתייחסה לסוגיית הפיצויים, קבעה השופטת כי לתובעים נגרם נזק בכך שניסו למכור את דירתם ללא היתר. עלות הוצאת היתר בנייה והוצאות נוספות הקשורות בלכידת הדירה נאמדו ב-520-650 אלף שקל, אולם השופטת אימצה את האומדן הנמוך יותר של 78 אלף שקל שהציג מומחה הנתבעים, שלקח בחשבון כי הרוכש יצטרך לשלם עלויות אלה. השופטת פסקה פיצויים בסך 100 אלף שקל בגין דחיית המכירה, ודחתה את טענת התובעים כי נאלצו ליטול משכנתא כתוצאה מאיחור המכירה, ולא מצאה כל ראיה לכך ששילמו סכומים גבוהים יותר לקבלן בשל האיחור. כמו כן פסקה השופטת 200,000 ₪ בגין עוגמת נפש, מה שמביא את הסכום הכולל שנפסק לתובעים ל-251,510 ₪. סכום זה, הכולל אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין, ישולם על ידי הנתבעים ביחס של 75% על ידי נאשם 3 ו-25% על ידי נאשמים 1 ו-2.