עת"מ 20863-07-13

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה כנגד החלטת המשיב בעניין אגרות הביוב. עמדת המשיב היא כי העותרים לא הגישו את העתירה במועד, אולם בית המשפט מצא כי העתירה הוגשה בתוך פרק הזמן הנדרש. בית המשפט שקל גם טענות מקדמיות בדבר חוסר השפיות הנטען מצד העותרים, אך מצא כי אין בכך משום חוסר ניקיון מהותי לדחות את התביעה לאלתר. לגופו של עניין יצוין, כי יש להחיל במקרה זה את עקרון אי ההתערבות בשיקול הדעת המינהלי, כלומר אל לו לבית המשפט לבטל החלטה מינהלית כל עוד היא נראית סבירה. במקרה דנן טענו העותרים כי אגרת הביוב שגובה המשיב צריכה להתבסס על כמות השפכים המוזרמים על ידם, ולא על צריכת המים, שהיא שיטת החישוב הנוכחית בה משתמש המשיב. בית המשפט מצא כי פג תוקפו של הדין הרלוונטי במקרה זה, והדין הנוכחי תמך בשיטת החישוב של המשיב. יתר על כן, בית המשפט מצא כי החלטת המשיב סבירה משום שהיא מבוססת על שני נדבכים סבירים: הגירעון התקציבי שייגרם כתוצאה מהפחתת אגרת הביוב, ואיכותם הירודה של השפכים המוזרמים על ידי העותרים. השיקולים התקציביים היו סבירים וענייניים, ובדיקתו של המשיב את הנושא הייתה יסודית. איכותם הירודה של שפכי העותרים הוכחה אף היא, ובית המשפט לא מצא כל חוסר סבירות בהחלטת המשיב בסוגיה זו. ככלל, החלטת המשיב הייתה סבירה ויש לדחות את העתירה, ללא פגמים המצדיקים התערבות של בית המשפט. כן יידרשו העותרים לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.