ת"ק 32460-01-20

תקציר

כך במקרה של ת.פ. 32460-01-20, שם ניזוק רכבו של התובע כתוצאה משריפה שמקורה ברכבו של הנתבע. השאלה המרכזית היא האם הנתבע אחראי לרשלנות. התובע טוען כי הנתבע היה צריך לצפות מראש את סכנת ההצתה ולנקוט באמצעים למניעתה, כגון להחנות את רכבו בחניון פרטי. עם זאת, השופט פוסק לטובת הנאשם. למרות שנטל ההוכחה מוטל על הנתבע להוכיח היעדר רשלנות, השופט קובע כי לנתבע לא הייתה סיבה לצפות את ההצתה. השופט מדגיש כי לא ניתן לצפות מאדם סביר לצפות הצתה ולשאת בעלויות מניעתה, במיוחד כאשר לא ברור אילו אמצעים ניתן היה לנקוט. בנוסף, השופטת מציינת כי רכבו של התובע חנה גם הוא בשטח ציבורי ומעשיו של המצית לא היו צפויים על ידי שני הצדדים. יסודות מרכזיים של הנזיקין, לרבות חובת הזהירות ומבחן הציפייה, נבחנים טרם הדיון בסיבתיות. השופט מגיע למסקנה כי חובת הזהירות אמנם קיימת, אך מעשיו של הנתבע אינם מהווים רשלנות משום שסכנת ההצתה לא הייתה צפויה באופן סביר. לפיכך, הקשר הסיבתי בין הנזק לבין מעשיו של הנתבע מנותק. למרות שרכבו של התובע אכן ניזוק, הנתבע אינו אחראי לרשלנות שכן לא ניתן היה לצפות באופן סביר שימנע את ההצתה.