ע"א 4285/20

תקציר

הערעור והערעור שכנגד עוסקים במחלוקת על רישיונות הפקת מים והודעות חיוב שהוציאה רשות המים והביוב הממשלתית (הרשות) לא. דורי בניה בע"מ (דורי), בקשר לעבודתו של דורי בפרויקט בנייה בתל אביב. המחלוקת העיקרית היא האם יש לחייב את דורי בהיטלי הפקת מים בשנים 2015 ו-2016, בהיקף של למעלה מ-36 מיליון שקל כולל ריבית והצמדה. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את ערעורה של דורי על הודעת החיוב משנת 2015, אך קיבל את ערעורה על הודעת 2016, מה שהוביל את הרשות לערער ואת דורי לערעור שכנגד. עיקר הטענות נוגעות לפרשנות מעשיו של דורי ולהשלכות המשפטיות על רישיונות הייצור והודעות החיוב. הרשות טוענת כי דורי אינה יכולה לערער על רישיונות ההפקה בערעור על הודעות החיוב, כי הרישיונות תקפים ללא הוכחת יכולתה כיצרנית, וכי יש לחשב את הריבית על ההיטלים ממועד פסק הדין. דורי, לעומת זאת, טוענת כי לא ראתה עצמה בעלת רישיון בשנת 2015, כי יש לכבד את התחייבות הרשות לפטור מים מליחים מההיטל, וכי יש לראות בגורמים אחרים המעורבים בפרויקט כמפיקים משותפים, ובכך להפחית את חלקה בהיטל. לאחר דיון המליצו שופטי בית המשפט העליון לצדדים להגיע לפשרה על ההתחייבות הכספית, ובסופו של דבר חויב דורי לשלם לרשות 11 מיליון שקל עבור הפקת מים בשנת 2015 ו-10 מיליון שקל עבור שנת 2016, ובכך ביטלו את פסק הדין של בית המשפט המחוזי. ההחלטה מבהירה כי רישיון הפקה אינו מותנה בקבלת היצרן וכי ערעור על רישיונות כאלה צריך להיעשות לפי סעיף 31 לחוק המים. בנוסף, בית המשפט מדגיש את ההשלכות המשפטיות של מעשיה של דורי, שהיו כרוכים בשאיבת כמות גדולה של מי תהום ללא ההיתרים הנדרשים, מה שהוביל להשלכות סביבתיות אפשריות, ומגיע למסקנה כי התנהלותה של דורי אינה מצדיקה פטור מתשלום.