עמ"ש 4385-01-23

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעת מזונות, כאשר הטענה המרכזית הייתה גובה הכסף שעל האב לשלם לאם עבור מזונות ילדיהם הקטינים לאחר פרידתם. האם טענה כי הוצאות הילדים גבוהות בהרבה מיכולתו המוצהרת של האב לשלם, מה שהוביל למחלוקת על גובה המזונות. בית המשפט מצא בבחינתו את חומר הראיות כי האם לא הוכיחה די הצורך את היקף צרכי הילדים, ובכך אישר את החלטת בית משפט קמא שלא להגדיל באופן משמעותי את תשלומי האב החודשיים, שנקבעו על 4000 ש"ח לילד. בית המשפט פסק גם במספר עניינים קשורים נוספים. נקבע כי על האב לשאת במלוא עלות צרכי הילדים שאינם תלויים במקום מגוריהם, ואילו האם תשתתף בעלויות שהיו תלויות במגורים בזמן שהילדים שהו עמה. כמו כן, הוטל על האב להמשיך ולשלם את מלוא החזר המשכנתא החודשי של בית המשפחה עד להסדרת הנכס, ובכך להבטיח את המשך מגוריהם של הקטינים במקום. בית המשפט פסק גם על חלוקת ההוצאות שאינן למגורים, והורה לאב לשאת ברובן. לבסוף, הורה בית המשפט להוסיף לסכום המזונות את קצבת הילדים ותשלומים אחרים ששולמו על ידי המוסד לביטחון לאומי ולתשלום לאם. כמו כן חויב האב לשלם את שכר טרחתה של האם, ואילו הפיקדון שהפקיד עבור ערעורו הנגדי (אותו חזר בו) יועבר לאם.