ע"פ 1272/22

תקציר

הכרעת הדין דנה בעניינו של המערער בארבעה אישומים נפרדים של עבירות שבוצעו נגד קטינים, תוך הדגשת היעדר "קשר הדוק" בין העבירות כפי שאירעו בזמנים ובמקומות שונים והיו מעורבים בהן קורבנות שונים. בית המשפט קבע כי הטיפול הפרוצדורלי בכל אירוע כאירוע בודד הוא ראוי. במרכז תיק זה היה הסדר טיעון שבו הסכים המערער להודות באשמה בכתב אישום מתוקן ללא הסכמה על העונש. במהלך גזר הדין הודגש כי הטיעונים צריכים להיצמד אך ורק לעובדות כתב האישום, וטענת המערער כי העבירות, ובפרט נשיכת פעוט, היו מעשי חיבה, נדחתה כבלתי קבילה. סעיפי האישום כללו ריבוי עבירות של תקיפה והזנחה כלפי קטינים שהיו תחת השגחתו של המערער, עם עבר של עבירות קודמות כלפי בת זוגו. כתב האישום החמור ביותר נגע לסדרה של מעשי התעללות בפעוט בן 7 חודשים, שגרמו לפציעות שכללו חבלות בפנים, כאבי רגליים ונשיכות קשות, שאף אחת מהן לא טופלה רפואית במועד. בית המשפט הדגיש את מחדלו של המערער בחובתו לספק טיפול ואת חומרת ההתנהגות המתעללת החוזרת ונשנית, הבאה לידי ביטוי בעונש של 18-36 חודשי מאסר ההולם את חומרת ההתנהגות הפסולה. נוכח היעדר נסיבות חדשות המצדיקות הקלה, הרשעות קודמות והיעדר שיקום, לא ראתה ערכאת הערעור עילה לשנות את עונש המאסר של 27 חודשים או את החלטת המאסר על תנאי, בהסכמתה עם חוות דעתה של השופטת ש' שוחט מיום 3.5.2022 לדחות את הערעור.