ע"א 653/95

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בשתי שאלות עיקריות במקרה זה: האחת, האם יש להורות עקרונית על אימוץ פתוח; ושנית, באיזה שלב של הליכי האימוץ יש לקבוע זאת. בשאלה הראשונה, הכלל הוא שאימוץ צריך לנתק את הקשר בין המאומץ להוריו הביולוגיים, כאשר אימוץ גלוי נחשב לחריג. יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו תוך התחשבות בהשלכות הנפשיות והחברתיות על כלל הצדדים המעורבים. יתרונות האימוץ הפתוח כוללים את זכותו של המאומץ לדעת את הוריו הביולוגיים ואת מוצאם, לאפשר לאם הביולוגית לשמור על קשר ולהקל על רגשות אשמה, ולספק להורים המאמצים מידע נוסף על הרקע של הילד. עם זאת, החסרונות הפוטנציאליים כוללים את הסיכון לעכב את היווצרות מערכת היחסים הקרובה בין ההורים המאמצים לבין המאומץ, גרימת מבוכה וסכסוכי נאמנות עבור האחרון, וקונפליקטים פוטנציאליים ותחרות בין שתי קבוצות ההורים. בית המשפט אישר כי אימוץ פתוח דורש את הסכמת ההורים המאמצים ויש להתייחס אליו כאל חריג. באשר לעיתוי מתן ההחלטה, קבע בית המשפט כי בעוד שההחלטה הסופית על אימוץ פתוח צריכה להתקבל באופן אידיאלי בשלב הוצאת צו האימוץ, יש להעלות את הנושא ולדון בו בשלב הראשוני של הקביעה האם הילד כשיר לאימוץ. גישה זו מאפשרת לרשויות לחפש הורים מאמצים המסכימים לאימוץ פתוח ומבטיחה שכל הצדדים יעודכנו. בית המשפט הדגיש את חשיבות שמירת המידור בין ההורים הביולוגיים למאמצים לאורך כל התהליך. השופט שמגר הדגיש את הצורך בתיקוני חקיקה שיספקו בסיס משפטי מדויק לסוגיה כולה. לבסוף, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת ההורים לאימוץ פתוח במקרה ספציפי זה, בהתבסס על פוטנציאל הפגיעה בילד.