בג"צ 7603/96

תקציר

בקשתה של העותרת, תושבת מזרח ירושלים מאז שנת 1967, לחידוש תעודת הזהות הישראלית שלה נדחתה על ידי המשיב, משרד הפנים, בשל רישיון לישיבת קבע שפג תוקפו. העותרת טענה כי מעולם לא ויתרה על תושבותה בירושלים והרבתה לבקר בישראל בעת שהתגוררה בירדן עם בעלה, שגורש בשנת 1995. המשיבה טענה מנגד כי העותרת לא התגוררה בישראל מאז שנת 1985 ושהותה הממושכת בירדן מהווה התנחלות מחוץ לישראל, אשר על פי תקנה 11(ג) לתקנות הכניסה לישראל הביאה לפקיעת רישיונה. השופט י' טירקל, השופט י' עדיאל ונשיא בית המשפט ברק הסכימו עם עמדת המשיב ודחו את טענת העותרת, תוך שהם מדגישים כי השמטת עובדות חשובות על ידי העותרת מחלישה את טענתה. פסק הדין אישר את החלטת המשרד, תוך הדגשת הסטטוס העובדתי האובייקטיבי של התושבות, שבמקרה זה היה מחוץ לישראל. יתר על כן, גירושיה מבעלה ולידת ילדיה בישראל לא שינו את נסיבות השתקעותה בירדן. כך, פג תוקפו של רישיון ישיבת הקבע של העותרת, והיא לא הייתה זכאית לתעודת זהות ישראלית.