תא"ק 6133-08-07

תקציר

כך ניתן בתביעה כספית שהוגשה בשנת 1998. סכום התביעה, נכון למועד הגשתה, עמד על 3 מיליון שקל, אך החוב בפועל באותה עת היה קרוב יותר ל-10 מיליון שקל. התובעת, חברה שרכשה את הזכויות בחוב מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, מבקשת לגבות את החוב משני ערבים. הנתבעים טענו כי התביעה התיישנה בשל התיישנות, אך בית המשפט דחה טענה זו. המועד הקריטי לתחילתה של תקופת ההתיישנות היה ככל הנראה אוקטובר או דצמבר 1989 או אוקטובר 1990, ומאחר שהתביעה הוגשה ביוני 1998, נראה שהיא הוגשה שלא בזמן. עם זאת, בית המשפט מצא כי תקופת ההתיישנות נקבעה לארבע שנים וארבעה חודשים בשל מניעה משפטית שיצרו הנתבעים עצמם, ולכן התביעה אינה נדחית. עוד טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה על יסוד השתק שיפוטי, אך בית המשפט דחה גם טענה זו וקבע כי תביעתו הקודמת של התובע נגד הבנק, שנדחתה מחמת התיישנות, אינה סותרת מטבעה את הטענה הנוכחית. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעים כי המחאת החוב מחייבת חוזה ערבות חדש וכי הם פטורים מאחריותם בשל הפטור שניתן לערבים אחרים. בית המשפט מצא כי סכום התביעה, שהיה נמוך ללא עוררין מהחוב בפועל, הוכח. לבסוף, דחה בית המשפט את תביעת הנתבעים לקיזוז, וקבע כי היא אינה נתמכת ומבוססת על אי הבנה יסודית של מערכת היחסים בין החברה התובעת לבין מר בולוס, שהיה גם מנהל החברה וגם נתבע בזכות עצמו. משכך, התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 התקבלה במלואה, והם חויבו לשלם לתובע 3 מיליון ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאז הגשת התביעה. כמו כן חויבו הנתבעים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין. בתוך כך, חויב התובע לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לנתבעת 3, אשר נמחקה מהתביעה בשלב מוקדם, בסך כולל של 45,000 ₪.