פ"ה 16313-07-13

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, תבע תשלומים שונים הנובעים מעבודתו. התביעה הראשונה הייתה לפיצויי פיטורים. בית הדין מצא כי התובע לא התפטר בנסיבות המזכות אותו בשכר זה, שכן הוא לא התנגד לשינוי מבנה שכרו והתפטרותו באה זמן רב מדי לאחר ביצוע השינוי. לפיכך, נדחתה התביעה לפיצויי פיטורים. התביעה השנייה הייתה בגין גמול שעות נוספות בגין עבודה שהתובע ביצע לכאורה בביתו לאחר שעות העבודה. בית הדין מצא כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לדפוס עבודה נטען זה וכי הנתבעת הוכיחה כי לא קיים דפוס עבודה כזה. לפיכך, גם טענה זו נדחתה. התביעה השלישית הייתה בגין תשלום אגרות שהיו חייבות לכאורה לתובע עבור השנים 2012-2013, אותן סירבה הנתבעת לשלם בנימוק שהתובעת לא צברה רווחים כלשהם בתקופה זו. בית המשפט מצא כי התובעת אכן הפיקה רווחים אלה, והורה לנתבעת לשלם לתובע 13,666 ₪ בגין שכר טרחה זה. התביעה הרביעית הייתה לתשלום סכומים נוספים לקרן הפנסיה של התובעת, שהנתבע לא שילם. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 6,470 ₪ בגין הפרשות חסרות אלה. התביעה החמישית הייתה לפיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב לתובע על תנאי עבודתו, אותה פסק בית הדין בסך 5,000 ₪. עם זאת, סכום זה קוזז בסך 5,333 ₪, אשר בית המשפט הורה לתובע לשלם לנתבע בגין אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרותו. הנתבעת אף תבעה תביעה נגדית להשבת סכומים שהפרישה לפיצויי הפיטורים של התובעת בקרן הפנסיה, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי הנתבעת לא הציגה כל בסיס משפטי להבראה זו ולא הוכיחה כי הפקידה יותר ממה שהיא חייבת על פי דין. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 19,803 ₪, בתוספת ריבית והצמדה ממועד תביעת התובע. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות התובע בסך 7500 ₪, כך שסך כל החוב היה חייב בסך 27,303 ₪, אשר היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום. לבסוף, חויב הנתבע להמציא לתובע את הטפסים הדרושים להעברת הכספים שנצברו בקרן הפנסיה לשליטתו.