בש"א 23223/07

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שני תיקים קשורים, ע"א 1430/04 ות"א 1839/06, שעניינם סכסוכים בין המבקשים שקבר ומנהלו, לבין המשיבים ארדינג וכמה אנשים המתגוררים בהודו. התיקים נסובים סביב מתקן חניה בשם "פרקומאט", שעליו מחזיק שבר בפטנט, והפרות לכאורה של הסכמים הקשורים אליו. בעוד ע"א 1430/04 היה מתקדם ומוכן להצגת ראיות, ת"א 1839/06 היה עדיין בשלביו הראשוניים, עם סוגיות תלויות ועומדות בנוגע לסמכות השיפוט הבינלאומית. המבקשים ביקשו לאחד את הדיונים בשני התיקים, אשר ניתן על ידי השופטת א' גורן, והותיר את ההחלטה על האיחוד בפועל לשופטת ענת ברון. בשלב זה חשפה השופטת ברון "עניין אישי" של היכרות עם עורך דינו של ארדינג, עו"ד יחזקאל ביניש, ושיתוף פעולה שקיים לאחרונה בין בעלה לבין ביניש בפרויקט מוזיקלי. גילוי זה הניע את המבקשים לבקש כי השופטת ברון תפסול עצמה מלדון בתיקים, בנימוק של חשש למשוא פנים, נוכח מעורבותה של ביניש בייצוג המשיבים. עם זאת, הובהר כי ייצוגו של ביניש מוגבל לסוגיית הסמכות הבינלאומית, וכי אין בכוונתו לייצג את המשיבים בשלב ההוכחות באף אחד מהמקרים. השופטת ברון, לאחר שפירטה את השתלשלות האירועים ואת אופי היכרותה עם ביניש, הגיעה למסקנה כי לא היו נסיבות המקימות חשש ממשי למשוא פנים. היא הדגישה כי ביניש מעולם לא ייצגה את ארדינג בע"א 1430/04 והופיעה רק פעם אחת בת"א 1839/06, אך ורק בנושא הסמכות הבינלאומית. בהיעדר נתונים אובייקטיביים המצביעים על חשש ממשי למשוא פנים, דחתה השופטת ברון את בקשת הפסילה של המבקשים, בקובעה כי אין עילה המצדיקה זאת. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של הצדדים ובאי כוחם ביום 20.1.2008.