ע"מ 45110-02-12

תקציר

המערערים, שניהלו חנויות נעליים, ערערו על שומות המשיב למס הכנסה לשנים 2006-2009, שהתבססו על פיקדונות בנקאיים בלתי מוסברים והפרשי הון. המערערים טענו כי הפיקדונות נבעו מהלוואות מקרובי משפחה וחברים, וכי על המשיב להתחיל להציג את הראיות שכן ספריהם לא נפסלו. בית המשפט קבע, כי עיקר טענותיהם של המערערים בדבר מקורות הפיקדונות והפרשי ההון היו שאלות עובדתיות הדורשות ראיות חיצוניות, ועל כן מדובר במחלוקת פנקסים. מאחר שלא הייתה מחלוקת לגבי ההכנסות המדווחות בספרים, המשיב לא היה צריך להוכיח דבר נוסף. טענות המערערים התבססו על ההסבר כי הכסף הגיע מהלוואות, אשר היווה טענה עובדתית שהמערערים היו צריכים לתמוך בראיות. בית המשפט קבע כי על המערערים להציג תחילה את ראיותיהם ולספק תצהירים וחוות דעת מומחה עד למועד שנקבע, כאשר משפט סופי נקבע לדצמבר 2013. השופטת הדגישה כי המערערים לא יכלו פשוט לטעון שהמחלוקת קשורה לפנקסים כדי להעביר את נטל הראיה אל המשיב; טענתם הייתה צריכה להיות מעוגנת ביסודות מוצקים.