רע"א 2737/08

תקציר

בית המשפט נתן רשות ערעור וקיבל חלקית את הערעור, תוך התמקדות בשתי שאלות עיקריות הנוגעות להמצאה כדין של כתב תביעה לפי תקנה 482 ולהתאמתו של בית המשפט הישראלי כפורום לשמיעת התביעה. בית המשפט בחן האם הוגשה תביעה כראוי, בהתחשב בתקנה 482(א) המאפשרת שירות למנהל או בעל רישיון הפועל מטעם נתבע שאינו תושב. המשיבים טענו כנגד מסירת התביעה כדין, וטענו כי הולידיי לא הייתה בעלת הרישיון שלהם בישראל. עם זאת, בית המשפט דחה זאת, תוך שהוא מצטט פרשנות מרחיבה למונח "מורשה" וקובע כי בין הולידיי לבין המשיב מס' 1 התקיימו יחסים בעצימות גבוהה, ובכך הצדיק את היותו של הולידיי בעל רישיון לצורך הגשת כתבי בית משפט. מסקנה זו נתמכה בראיות שכללו תצהיר המצביע על מעורבותה של הולידיי בחברות הבנות של Tui ותפקידה בהעברת התביעה. עם זאת, בית המשפט חלק על הקביעה כי הולידיי היה גורם "מורשה" עבור המשיב מס' 2, בשל היעדר מערכת יחסים דומה וראיות שירות. באשר להתאמתו של הפורום הישראלי, החיל בית המשפט שלושה מבחנים - זיקה לסכסוך, ציפיות הצדדים לגבי מיקום ההתדיינות ועניין ציבורי. למרות האירוע שהתרחש בטורקיה, קשרים כמו טיפול רפואי בישראל והיעדר הוכחות ממשיות להימצאותם של עדי מפתח בטורקיה הובילו את בית המשפט להעדיף את ישראל כפורום. היא גם הכירה באינטרס מהותי של בתי המשפט בישראל לדון בתיקים שבהם מעורבים אזרחים ישראלים, תוך ציון הנטל המופחת של התדיינות משפטית זרה בשל התקשורת והתחבורה המודרניות. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי יש להמשיך בתביעה נגד המשיב מס' 1 בישראל, אך אישר את דחיית התביעה נגד המשיב מס' 2 מחמת שירות לא תקין.