תאד"מ 13886-06-21

תקציר

התובע תבע את הנתבע בגין נזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מכלב בבעלות הנתבע שהתפרץ לכביש וגרם לתאונה. התובע טען כי הנתבע אחראי לתאונה משום שאפשר לכלבו להסתובב בחופשיות ללא רצועה, בניגוד לסעיף 11(א) לחוק הסדרת הפיקוח על כלבים. הנאשם טען כי הכלב ברח מחצר ביתו המגודרת לאחר שחפר מתחת לגדר, ולכן התאונה לא הייתה באשמתו. בית המשפט מצא כי הנאשם אכן הפר את חובתו החקוקה לשמור על כלבו מאובטח, שכן לא נקט בכל האמצעים הסבירים כדי להבטיח שהכלב לא יוכל להימלט. טענת הנאשם כי בריחת הכלב לא הייתה באשמתו נדחתה מאחר שלא הציג ראיות מספיקות לגבי מצב הגדר שלו ואמצעי הזהירות שנקט לחיזוקה. עוד קבע בית המשפט כי עדותו של התובע על התאונה הייתה אמינה וכי הנתבע לא הצליח להוכיח כי התובע נהג ברשלנות. אשר לסוגיית הנזק, קיבל בית המשפט את ראיות התובע בדבר עלות תיקון רכבו, הגם שהן הוגשו מעט מעבר למסגרת הזמן הנקובה בתקנות. בית המשפט ציין כי התובעת הגישה חשבונית וקבלה עבור התיקונים, אשר תאמו את הסכום שהוערך על ידי שמאי. לפיכך, תביעת התובע לפיצוי על פי חוות דעתו של השמאי הייתה מוצדקת. עם זאת, בית המשפט לא פסק כל פיצוי בגין נזק לא ממוני. לסיכום, חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 16,148 ₪ בגין הנזק לרכבו ועלות חוות דעתו של השמאי, וכן 2,620 ₪ בגין שכ"ט עורך דין. הסכום היה אמור להיות משולם בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין, עם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך אותה תקופה.