ה"פ 148/96

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתיק בוררות מורכב בו מעורבים מספר בעלי דין הקשורים לבניית מרכז מסחרי ובניין דירות ברעננה. הבוררים היו עו"ד אליהו גיצלטר, שהלך לעולמו, ומחליפו, עו"ד ירוחם גורניצקי. הדיונים נמשכו כעשר שנים, והגיעו לשיאם בפסק בוררות מפורט שניתן בינואר 1996. המבקשים ביקשו לבטל את פסק הבוררות בנימוק שהוא לא נכתב על ידי עו"ד גורניצקי אלא על ידי בתו, עו"ד דפנה טלגם, בשל מחלתו של הבורר. הם טענו כי מדובר בפגיעה בצדק הטבעי וביקשו לבטל את פסק הבוררות. עם זאת, לאחר בחינת חומר הראיות, מצא בית המשפט כי בעוד שעו"ד גורניצקי אכן עירב את בתו בניסוח פסק הבוררות בשל מחלתו, תפקיד העוזרת של גב' טלגם היה לגיטימי. בית המשפט הדגיש כי הליך קבלת ההחלטות המשפטיות הוא הליך של שיתוף פעולה, והסיוע שקיבל הבורר במקרה זה לא פגע בטוהר המצב. בנוסף, טענו המבקשים כי הבורר שגה בהתייחסותו לחוזה ספציפי, אך בית המשפט הבהיר כי בוררים אינם כבולים לסדרי דין נוקשים או לכללי ראיות, וטענות אלה אינן עילות ראויות לביטול. בית המשפט התייחס גם להיעדר הנמקה משפטית נרחבת בפסק הבוררות והסביר כי על הבוררים מוטלת חובה מוגבלת לספק הנמקות, בעיקר כדי לוודא שהסוגיות נשקלו כראוי. מאחר שהבורר אכן דן בטענות הצדדים וסיפק תוצאה כספית ברורה, לא נמנע מהמבקשים צדק. בסופו של דבר, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחתה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיבים, בסך כולל של 4,000 ₪ לכל צד. בית המשפט הדגיש את סופיות ההחלטה והדגיש כי המבקשים לא חוו עיוות דין. פסק הדין, שניתן בפברואר 2005, שם קץ לסכסוך משפטי ארוך וסבוך זה.