ת"א 55854-12-20

תקציר

התובעת, חברה הסוחרת במטבעות דיגיטליים, הגישה תביעה נגד הבנק הנתבע, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, בגין חסימת העברות אל חשבונה של התובעת וממנה, ובכך פגעה בעסקיה ובשמה הטוב. התובע ביקש לגלות מסמכים מסוימים שבידי הבנק וביקש תשובות נוספות לשאלונים שלו, בטענה שהם רלוונטיים לתביעה. הבנק סירב, בנימוק של חוסר מעמד, וטען כי התביעה אינה ראויה, שכן התנהלותו הייתה חוקית ונתונה לשיקול דעתו. היא גם העלתה חששות לגבי החיסיון ונטל הגילוי. בית המשפט הורה לבנק לחשוף חלק מהמסמכים ולספק תשובות נוספות לשאלוני התובע, ומצא אותם רלוונטיים להליך ולא מכבידים יתר על המידה. הבנק היה אמור לציית תוך 14 יום. ההחלטה התבססה על עקרון הגילוי המרבי, קידום יעילות פרוצדורלית והזכות להליך הוגן. עם זאת, בית המשפט הכיר במגבלות על גילוי, לרבות סודיות, וקבע כי האינטרסים של הבנק אינם גוברים על הצורך במידע רלוונטי במקרה זה. הבנק גם חויב לשאת בהוצאותיו, שכן הבקשה הצליחה באופן חלקי בלבד.