ע"א 112/76

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון במקרה זה עוסק במחלוקת על בעלות במניות בחברה. בעלי המניות המקוריים היו אדולף פיסטול, שהחזיק ב-24 מניות, וארבעה אחרים שהחזיקו כל אחד ב-24 מניות. ארבעת בעלי המניות חתמו על הסכם עם פיסטול לרכישת מניותיו בחברה תמורת חמישית משווי נכסי החברה, בניכוי חמישית מחובותיה והתחייבויותיה. עם זאת, הייתה מחלוקת על פרשנות ההסכם, כאשר יורשיו של פיסטול טענו כי לא מדובר בהעברת מניות מחייבת וכי פיסטול נשאר הבעלים של המניות עד מותו. בית המשפט העליון בחן את לשון ההסכם ומצא כי הוא אינו שטר העברה מתאים כהגדרתו בסעיף 31(3) לפקודת החברות, ולכן אינו מעניק בעלות לרוכשים. כמו כן, בית המשפט מצא כי התשלומים שקיבלה פיסטול מהחברה אינם מהווים מימוש מלא של התמורה כפי שנטען על ידי הרוכשים. מכיוון שלא היה שטר העברה תקף ולא הייתה עילה לאכיפת ההסכם, המניות עברו בירושה ליורשי האקדח. פסק הדין ציטט גם כמה פסקי דין קודמים של בית המשפט העליון בתיקים קשורים והתייחס לפסקי דין אנגליים בנושא העברות מניות. ככלל, בית המשפט העליון פסק לטובת יורשיו של פיסטול, וקבע כי הוא נשאר הבעלים של 24 המניות עד יום מותו, ומניות אלה הועברו ליורשיו, שיש להם זכות להעביר אותן כראות עיניהם.