תמ"ש 17735-02-18

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת בנוגע לחלוקת מניות בשני נכסים בעקבות פטירת הורי התובעים. התובעים, שהם אחים, טענו כי אחיהם, הנתבע, לא עמד בהתחייבויותיו כלפיהם בנוגע לחלקם החוקי בנכסים. הנכס הראשון היה בבעלות אמם, והתובעים טענו כי הם זכאים ל-1/8 ממחציתו, בעוד הנתבע טען כי עליהם לקבל 1/7 מתוך 1/4. הנכס השני היה בבעלות אביהם, והתובעים ביקשו 1/8 מחלקו. השופט פתח בהתייחסות לשאלה המקדמית האם חלפה תקופת ההתיישנות, והגיע למסקנה כי לא חלפה. הגורמים הקובעים היו כתב התחייבות חתום על ידי הנתבעת והעובדה שהתובעים לא היו מודעים לקיומם של זכויותיהם עד שנת 2015, למרות שבמכתב צוין מכירה או בירור לגבי הבית. השופטת דחתה גם את טענת הנתבע לשיהוי, בקובעה כי הנתבע לא פעל בתום לב בכך שהסתיר מידע על העברת הנכס וניצל את אמון התובעים בו. באשר לתוקף התחייבותה של הנתבעת כלפי התובעת מס' 1, פסק השופט לטובתה, וקבע כי הנתבע לא חתם על כתב ההתחייבות מתוך כפייה אלא מתוך הבנה. עוד קבעה השופטת כי הנתבע התחייב להעניק לכל אחד מאחיו אשר ויתרו על חלקם בעיזבון אמם, לרבות התובעים מס' 2 ו-3, חלק של 1/8 ממחצית רכושה. זאת, בהתבסס על עדויות התובעים ועל הודאות הנתבע עצמו. עם זאת, השופט פסק לטובת התובעים בנוגע לתביעתם לחלק בעיזבון אביהם, שכן מהראיות עולה כי האב העביר ישירות את חלקו לנתבע. כמו כן נדונה טיבן של זכויות התובעים, כאשר השופט הגיע למסקנה כי יש להם תביעה כספית נגד הנתבע ולא זכות קניינית, אם כי הם יכולים לדרוש את מכירת הבית אם הזכות הכספית לא תמומש. כל תובע היה זכאי ל-1/16 מתוך 70% מערך הבית, בניכוי ניכויים מסוימים שצוינו בכתב ההתחייבות. כמו כן נדחתה כל טענה לדמי שכירות הולמים, שכן איש לא הביע רצון לגור בבית, ואף אחד מהתובעים לא דרש תשלום שכר דירה. לסיכום, התביעה התקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה. השופט הורה לצדדים למנות שמאי שיעריך את שווי הבית והורה לנתבעת להעביר את סכומי החוב לתובעים בתוך 30 יום מיום קבלת השמאי. אם הנתבע לא יעשה כן, הבית יימכר, והתובעים יקבלו את חלקם בתמורה. כל צד היה אחראי לשכר טרחתו, והשופט סיים בפתק, בו הפציר בצדדים לפתור את העניין בידידות ולכבד את זכר הוריהם.