על"ע 2/68

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעבירת משמעת שביצע עורך דין, ששלח מכתב התראה למוכרי הדירות של מרשו. המכתב איים ב"פעולה משפטית פלילית" אם דרישות מסוימות לא ייענו בנוגע לשחרור משכנתא על הנכס. איום זה, על פי פסק הדין, היווה מעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, וקבע כי התנהלותו של עורך הדין הפרה את כלל 32 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית). לדברי בית המשפט, הכלל מתיר לעורכי דין להתריע על צעדים חוקיים, אך אינו חל על איומים בתביעה פלילית. איומים כאלה, שמטרתם להפחיד יריבים, אינם אתיים ונופלים מחוץ לאמצעי ההתנהגות המקצועית. בית המשפט הדגיש כי אל לעורכי דין להשתמש באיום בהליך פלילי למימוש זכויות אזרח וכי מטרת האזהרה צריכה להיות להיטיב עם היריב ולא לזרוע פחד. מאחר שלא הועלתה טענה חדשה בערעור, דחה אותה בית המשפט העליון, והותיר על כנו את הרשעתו של עורך הדין ואת עונשו. פסק דין זה מהווה תזכורת לגבולות האתיים המצופים ממשפטנים בישראל.