רע"פ 977/13

תקציר

החלטת בית המשפט דוחה את בקשת רשות הערעור של המבקש, ומדגישה כי בקשות אלה נענות רק בנסיבות חריגות בהן מדובר בסוגיות ציבוריות או משפטיות משמעותיות. היא שבה ומדגישה כי התנגדות לחומרת העונש לבדה אינה מספיקה לערעור, אלא אם כן גזר הדין חורג באופן משמעותי ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים. בא כוח המבקש לא סיפק נימוקים תקפים לניסיון ערעור נוסף על גזר הדין שמצא לנכון. בית המשפט מדגיש את חומרתן של עבירות המס, ומציין את השפעתן המזיקה על כספי הציבור ועל השוויון החברתי בנטל המס. המסגרת המשפטית הנוכחית נותנת עדיפות להרתעה על פני נסיבות אישיות בעת מתן גזרי דין לעברייני מס, דבר המחייב לעתים קרובות עונשי מאסר וקנסות, ולא רק עבודות שירות. אי היכולת לשלם מסים עקב פשיטת רגל אינה מצדיקה עונש מופחת, שכן התרה כזו עלולה לעודד עבירות מס נוספות ולפגוע במאמצי ההרתעה. בית המשפט גם דוחה את הטענה כי פירעון בסופו של דבר של חובות המס צריך להשפיע על הפחתת העונש. מצבו הכלכלי של המבקש אינו מקים עילה לשינוי העונש, במיוחד נוכח חומרת אי העברת המסים שנגבו, היבט מרכזי של העבירות. לאחר בחינה מעמיקה של בתי המשפט הקודמים, בית המשפט מגיע למסקנה כי דחיית הבקשה ראויה. המבקש מופנה לבחינת זכאותו לריצוי עונש המאסר באמצעות עבודות שירות, כאשר ההערכות הנדרשות ייערכו על ידי הרשויות הרלוונטיות והתוצאה תטופל על ידי בית משפט השלום בנתניה.