ת"א 26805-05-18

תקציר

ארבע חברות רכשו במשותף את זכויות החכירה לקרקע באזור התעשייה הר חוצבים בירושלים. כחלק מפרויקט הבנייה נדרשו החברות לבצע חפירות רחבות היקף. במהלך הפרויקט פונו מהאתר כ-150,000 מ"ק עפר ונעשה בהם שימוש במקומות אחרים, ועוד כ-10,000 מ"ק הוטמנו בפסולת באתר. רשות מקרקעי ישראל גילתה את החפירות ודרשה מהחברות לדאוג לפינוי עודפי העפר. מנהל מקרקעי ישראל ראה באדמה רכוש שלה וחייב את החברות לשלם עבור פינויו. החברות שילמו לרשות כ-2 מיליון שקל במחאה ולאחר מכן הגישו תביעה להשבת רכוש. בית המשפט פסק נגד החברות וקבע כי סעיף 15 לחוזה החכירה העניק לרמ"י באופן ברור בעלות על כל החומרים שנמצאו בקרקע המוחכרת, לרבות עודפי עפר, ואת הזכות לפקח על פינויים. החלטות רמ"י ונהליה חייבו גם תשלום עבור עודפי העפר שהוצאו מהאתר, שכן הפרויקט לא עמד בקריטריונים לפטור. כמו כן, החברות לא הצליחו להוכיח את טענתן לאכיפה מפלה, שכן שיטת האכיפה של מינהל מקרקעי ישראל נמצאה סבירה ובלתי מוטה. בקשת החברות להשבה נדחתה, והן חויבו לכסות את הוצאותיה המשפטיות של רשות מקרקעי ישראל.