ע"א 20536-10-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין בערעור בע"א 20536-10-25, המנתח את סוגיית ההתיישנות בחוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), התשפ"ד-2024. ### **1. רקע נורמטיבי ותמצית הסכסוך** המערער, נפגע פעולת איבה משנת 1996, תבע את הרשות הפלסטינית כ"מתגמלת טרור" מכוח החוק החדש משנת 2024. השאלה המשפטית המרכזית הייתה האם התשלומים הרציפים שמעבירה הרשות למחבלים מהווים "עוולה נמשכת", המאפשרת את תחילת מרוץ ההתיישנות ממועד התשלום האחרון, או שמא מדובר בעילת תביעה אחת הקשורה למעשה הטרור המקורי, אשר התיישנה זה מכבר. ### **2. עקרונות משפטיים מרכזיים** * **פרשנות סעיף 4 לחוק (תחולה):** בית המשפט קבע כי החוק אינו יוצר עילת תביעה חדשה יש מאין. השימוש במונח "תביעה... שטרם התיישנה" בסעיף 4 לחוק נועד להחיל את ההסדר על אירועים קיימים בלבד, ואין לפרשו כביטול רטרואקטיבי של דיני ההתיישנות הקיימים. * **התגבשות "כוח התביעה":** בהתאם להלכה הפסוקה, מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד שבו נוצר בידי התובע "כוח תביעה" – המועד שבו לו היה מגיש תביעה, היה זוכה בפסק דין. בית המשפט הבהיר כי מאחר שחוק הפיצויים לדוגמה דורש קיומו של נזק (מוות או נכות צמיתה), לא ניתן לראות בתגמול "עוולה התנהגותית" גרידא המנותקת מהנזק שנגרם מפעולת הטרור. * **הבחנה בין עוולה נמשכת למעשה חד-פעמי:** בית המשפט אימץ את המבחן המצטבר של "חזרה ורציפות" בצירוף התנאי של **יכולת המעוול לחדול מהנזק**. נפסק כי מאחר שהנזק (מות הקורבן או נכותו) התגבש במלואו עם מעשה הטרור, אין ביכולת הרשות להפסיק את התשלומים כדי "לבטל" את הנזק שנגרם. לפיכך, התשלומים הם אירוע חזרתי שצומח מאירוע מקורי אחד. ### **3. חידושים משפטיים ויישומם** * **דחיית דוקטרינת "האשרור המתמשך":** בית המשפט קבע כי לא קיים "אשרור מתמשך" שמאריך את תקופת ההתיישנות ללא הגבלת זמן. כפי שעלה מדיוני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, המחוקק לא ביקש לאפשר תביעה בגין אירועים שהתיישנו מזמן. * **התאמת הפיצוי לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין:** הנשיא עמית הבחין בין סעיף 89(1) (עוולה התנהגותית) ל-89(2) (נזק). מאחר שהחוק מחייב הוכחת נזק (נכות/מוות), הוא כפוף לסעיף 89(2), הקובע כי עילת התביעה נולדת ביום אירוע הנזק. העובדה שהפיצוי הוא "קשיח" ואינו תלוי בהיקף הנזק, אינה גורעת מהדרישה הבסיסית לקיומו של נזק כאבן יסוד לעילת התביעה. * **אימוץ מודל "רוחב עילת התביעה":** בהתבסס על גישתו של פרופ' ישראל גלעד, בית המשפט סיווג את התביעה כ"תביעה חוזרת הצומחת מאירוע חד-פעמי". תביעות מסוג זה נחשבות לעילה אחת, והתיישנותן מתחילה עם מועד התשלום הראשון המקים את עילת התביעה. ### **סיכום ומסקנות** בית המשפט העליון הבהיר כי **החוק לפיצוי קורבנות טרור אינו "פתח מילוט" מדיני ההתיישנות**. הפסיקה מדגישה כי גם כאשר מדובר במעוול משני (מתגמל טרור), נקודת המשען המשפטית נותרת מעשה הטרור המקורי. גישה זו שומרת על יציבות הדין ועל עקרון "סופיות הדיון", תוך קביעה כי לא ניתן להחיות תביעות בגין אירועים שחלפו עליהם עשרות שנים, רק בשל המשך תשלומי תגמול מצד הרשות הפלסטינית.