בר"ע 305/80

תקציר

בתביעת נזיקין בה היו מעורבים קטין מירושלים והוריו נגד נהג וחברת ביטוח, הגישו התובעים חוות דעת מומחה לפיה לקטין נקבעה נכות לצמיתות בשיעור של 25% עקב תאונה. הנתבעים ביקשו שהקטין ייבדק על ידי הרופא שלהם בתל אביב, דרישה שהתובעים סירבו לה. בית המשפט המחוזי פסק נגד סירובם של התובעים, בקובעו כי אין בכך "צדק סביר", כלומר התובעים אינם יכולים להסתמך על חוות דעתם הרפואית. בערעור צידד בית המשפט העליון בתובעים, וטען כי דרישות אלה צריכות להיות סבירות ולהתחשב בנסיבותיו של התובע. לדברי בית המשפט, אם יש מומחים מוסמכים בעירו של התובע, דרישה לנסוע אינה מוצדקת אלא אם כן קיימת סיבה משמעותית, כמו היעדר מומחיות מקומית או מורכבות התיק. בית המשפט הדגיש כי דרישות פרוצדורליות צריכות להיעשות בתום לב, תוך התחשבות בזכויותיו ונסיבותיו של הצד שכנגד. משכך, התקבל הערעור, מה שמנע את כניסת פסק הדין המקורי לתוקף, והנתבעים נדרשו לשאת בהוצאות התובעים. ההחלטה מדגישה את האיזון בין זכותו של הנתבע לבחור רופא בודק לבין זכויות התובע מול דרישות בלתי סבירות בהליכים משפטיים.