סע"ש 10728-05-20

תקציר

ההחלטה במקרה זה מצביעה על פערים משמעותיים בטענות בין התובעת, העירייה והקבלן בנוגע לתנאי העסקה, שעות עבודה ותשלומי שכר. בית הדין מצא סתירות בעדויות ובתיעוד, שהובילו למסקנות מעורבות בנושאים שונים. באשר לשעות העבודה, נקבע כי התובעת עבדה שש וחצי שעות ביום לאחר ניכוי הפסקות, למרות טענות על עבודה ארוכה יותר ללא הפסקות. מבחינת השכר, בית הדין הגיע למסקנה כי יש לפצות את התובע על בסיס שכר המינימום, ושלל את טענתו לתעריף שעתי של 35 ש"ח, בהשפעת היעדר תיעוד אמין. בדפוס העסקה מורכב, העירייה לא הוגדרה כמעסיק משותף, אך הקבלן היה אחראי לתנאי ההעסקה לאורך כל הדרך, כאשר קלינור נשאה באחריות משותפת לתקופות מוגדרות. בית המשפט זיהה את החוזה בין הקבלן לקלינור כחוזה הפסד, דבר המצביע על בעיות תשלום חסר הטבועות בהתחייבויות הקבלן וכשלי פיקוח עירוניים, לרבות אי תשלום תוספות הקבועות בחוק. בכל הנוגע ליישום חוקי העבודה הסטטוטוריים, נמצאה העירייה אחראית להיעדר פיקוח מספק, בכך שלא וידאה שהקבלן מקפיד על עמידה בשכר על פי החוק, דבר שהביא לניצול שיטתי של זכויות עובדים. כתוצאה מכך, פסק בית הדין לתובע שורה של פיצויים בגין פנסיה שלא שולמה, קרנות השתלמות, פדיונות חגים וחופשות, דמי הבראה ותלושי שכר לא תקינים בסך הכל הסדרים כספיים משמעותיים נגד הקבלן והמנקה. עם זאת, תביעות בדבר פיצויי הודעה מוקדמת מאוחרת ושכר לתקופות מסוימות נדחו בשל היעדר הוכחות מספיקות. בית הדין הדגיש את הצורך בהקפדה על תקני דיני העבודה ובפיקוח אפקטיבי של הרשויות המתקשרות לשמירה על זכויות העובדים. כמו כן נפסקו הוצאות משפט לתובע עם זכות ערעור על ההחלטה.