ת"א 20246-07-22

תקציר

השופט דחה את תביעת התובעת לאחר שמצא כי היא השתתפה מרצונה בהחלטה למכור את ביתה וחתמה על הסכם המכר ומסמכים נלווים נוספים ללא כפייה או לחץ מצד בעלה. השופטת קיבלה גם את התביעה שכנגד, אישרה את מכירת הבית לנתבעים והורתה לתובעת ולבעלה לפנות את הנכס ולהעביר את החזקה בו לנתבעים עד למועד שנקבע. החלטה זו התקבלה על סמך הראיות לפיהן הנתבעים שילמו את מלוא התמורה עבור הבית, למעט 75,000 ₪ שהיו אמורים להיות משולמים בעת הפינוי. השופט פסק לנתבעים 225 אלף שקל כפיצוי מוסכם, שישולם עד מועד מסוים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן חויבו התובעת ובעלה בתשלום שכר טרחת הנתבעים והוצאותיהם. השופטת הדגישה כי הסכם המכר תקף למרות היעדר זכויות רשומות במקרקעין בשל מיסים שלא שולמו, ואי דיווח העסקה לרשויות המס לא הפך אותה לבלתי חוקית או מנוגדת לתקנת הציבור. ככלל, השופט מצא את עדויות התובעת ובעלה בלתי אמינות, בעוד שעדויות הנתבעים היו עקביות ומהימנות.